במצבי החירום הגועשים עלינו כמעט מדי שנה, נאלצים גם פעוטות וילדי גן להתמודד עם חרדות ופחדים. האזעקות מפחידות בפני עצמן, הפיצוצים והיירוטים קשים לעיכול וכל המצב הזה, בו גם מבוגרים עלולים לקרוס מהלחץ ומהחרדה, משפיע גם על הקטנטנים. אז מה עושים? הנה כמה עצות וטיפים.
הכנת המקום לשעת חירום
חובתה של מנהלת המעון / הגן לוודא שהנהלים מוכרים וידועים לכלל אנשי הצוות. יש לוודא שקיים במקום מרחב מוגן או מקלט. במידה שאין, יש לחדד את הנהלים לפעולה בשעת חירום – הגעה מהירה ככל האפשר לחדר המדרגות בבניין, רצוי לקומה האמצעית (בבניין בן 3 קומות). במבנים בעלי יותר מ-3 קומות, כל חדר המדרגות משמש מרחב מוגן למעט קומת הקרקע ושתי הקומות הראשונות.
בשעת חירום אין להימצא בשטח פתוח או ברחבות כניסה לבניינים. במידה שמדובר בגן או במעון ללא חדר מדרגות או מרחב מוגן, יש להורות לילדים לשכב על בטנם במרכז הכיתה, כשידיהם על ראשם, רחוק ככל האפשר מפתחי דלתות וחלונות. כמו כן על מנהלת המעון לוודא שהמקום מצויד בציוד לכיבוי אש, בתיק עזרה ראשונה ועוד.
שימוש במרחב המוגן
כמעט כל מבנה חדש המשמש ללימודים חייב במרחב מוגן או במקלט כלשהו, בהם ניתן להתכנס במהירות בשעת חירום. במקומות בהם אין מרחב מוגן (בדרך כלל במבנים ישנים) – יש להשתמש בחדר המדרגות או להשתטח על הרצפה במרחק מחלונות ומפתחים. מעבר לכך, כל מוסדות החינוך מקיימים את ימי הלימודים כסדרם, אלא אם כן נתקבלה הוראה אחרת ממשרד החינוך, מפיקוד העורף או מכל גורם מוסמך אחר.
במעונות יום בפרט יש לוודא שמבוגר אחד אחראי לכל 3 ילדים. במהלך אזעקה יש לכנס את הילדים במהירות האפשרית במרחב המוגן, להרגיע אותם ולוודא שכולם נכנסו למרחב המוגן במהירות הדרושה. כאשר הילדים בחזקת המעון או הגן, הגננות והמטפלים פועלים על תקן ההורים, ועליהם לנהוג בכל ילד בהתאם לסיטואציה ולסימנים שהנ"ל מפגין בשעת חירום.
הרגעת הילדים ומתן הסברים
פחדיהם של ילדים רבים לא ייעלמו גם אם ניתן להם הסבר רציונלי אודות המתרחש. פחד מטבעו אינו מתאדה, אלא אם כן נותנים לו "פתח יציאה". הדבר אפשרי באמצעות דיבור, בכי, יצירה, פעילות גופנית ועוד. יש לאפשר לפחדים ולרגשות לבוא לידי ביטוי, שכן אם נורה לילד להדחיק אותם – הם עלולים להתפרץ בצורות אחרות (אלימות, הסתגרות ועוד).
ראשית כל אפשרו לילדים להתבטא ולבטא את רגשותיהם. אל תפסלו אף אחד מהרגשות העולים בקרב הילדים, ותנו להם את המרחב ואת האפשרות לבטא את עצמם. שנית – תנו לילדים דוגמה כיצד להוציא החוצה את הרגשות המעיקים, באמצעות דיבור. שלישית – הסבירו לילדים שאתם מבינים כיצד הם מרגישים, ושגם אתם נמצאים באותו מצב. אל תבטלו שום נושא בטענה ש"על זה לא מדברים".
התנהגות חריגה בקרב הילדים מעידה על מצוקה. אל תתעלמו מכך. לא תמיד הילד יבוא אליכם ויסביר שהוא מפחד; ילדים רבים אינם יודעים להביע את עצמם בשעת מצוקה. עליכם לתמוך בכל ילד המפגין סימני מצוקה, לעודד אותו ולהסביר לו שכולם יחד אחד עם השני. הקריאו סיפורים ושירים שיכולים לסייע לילדים להתמודד עם הרגשות ועם הפחדים.
שיטה טובה להרגעה היא מתן משימות מראש לכל אחד מילדי הגן, במידה שהם גדולים דיים לבצען לאחר הכניסה למרחב המוגן. ילד אחד יכול לסייע בהקראת סיפורים לילדים הקטנים יותר; ילדה אחרת יכולה לשחק עם האחרים. תפקידים מהסוג הזה תורמים להקטנת החרדה, לפחות אצל חלק מהילדים הגדולים יותר.
מה לא לעשות בשעת חירום?
- להתעלם מהבעת רגשות של הילדים
- לבטל את הרגשת הילדים עם הסברים
- לעודד תחרותיות בין הילדים בשעת חירום
- לחשוף את הילדים לאמצעי התקשורת ההמונית
- להסביר כל דבר בפירוט רב מדי שעלול לגרום לחרדה גדולה יותר
- להתעלם מסימני מצוקה כגון בכי, היסטריה, הסתגרות ועוד
בתקווה ובציפייה לימים שקטים ובטוחים יותר לכולנו.
* המאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי של גורמים מוסמכים