התייעצות עם הילדים

שיתוף, התייעצות ובקשת עזרה

שיתוף , התייעצות ובקשת עזרה זה למעשה תמצית העידוד והיחסים הטובים. אלה הן שלוש דרכים בהם ההורים יכולים לאפשר לילד הרגשה של שייכות, של ערך וחשיבות.

בשביל מה שיתוף? מה זה שיתוף? השיתוף פירושו להתחלק, לתת לשני תחושה שיש לנו עניין משותף, שיש אכפתיות. שאתה די חשוב בעיניי כדי שארצה לשתף אותך במה שעובר עליי ומעסיק אותי.

בדרך כלל בחברה המערבית ילד הוא בעמדה של "מקבל": אנחנו ההורים מקשיבים לו, מייעצים לו ועוזרים לו. שיתוף והתייעצות נותנים לילד הזדמנות להיות בעמדת ה"נותן" וה"תורם" , שהרי הוא מקשיב לנו. בכך הוא מפעיל חשיבה שקשורה לצרכים של הזולת.

שיתוף והתייעצות ככלים להעשרת הקשר

לעיתים קרובות במהלך חיי השגרה, עיקר התקשורת עם הילדים מתרכזת סביב עניינים אדמיניסטרטיביים שב יפה, למה אחרת, אל תקפיץ את הכדור, תפסיק לחלום, איך שוב שכחת?) שיתוף והתייעצות מאפשרים הנאה מהתפקיד ההורי מעשירים את הקשר ומאפשרים קירבה. אם במקום בעל סמכות ומקבל סמכות נשים דגש על יחסי אדם כאדם, נפתח עימם קשר כשני אנשים שמעריכים זה את זה. במשפחה שבה מרבים לשתף ולהתייעץ עם הילדים, מתפתחת הרגשת ה"יחד", הרגשת ה"צוות" שמאפשרת לילדים להפנים ערכים של אכפתיות, מעורבות ושותפות.

במה כדאי לשתף ולהתייעץ עם הילדים?

בראש ובראשונה , בעניינים הנוגעים אליו. אך לא רק. אם ההורים משתפים את הילד במחשבותיהם, ובחוויותיהם הנעימות והלא נעימות,  (בהתאם להבנתו של הילד) הילד יכול ללמוד את מורכבותם של החיים. חשוב לשתף את הילד בכל מה שקורה בחיים ובבית, לומר בקול רם את הדברים שאומרים לסבתא, לאבא לחברים וכו'. ישנם הורים אשר מחזיקים בדעה שלפיה לא כדאי לשתף את הילד בקשיים שמזמינים החיים, על מנת לא לפגום באושרו של הילד. באופן כזה, עלולה להתגבש בילד תמונת עולם מסולפת של המציאות. ילד שמכיר במציאות כמורכבת ומאוזנת, הוא ילד שיהיה לו יותר קל להתמודד בבגרותו.

בעזרת השיתוף אנחנו נותנים לילד תמונת עולם נכונה, ממחישים לו שלא רק הוא קיים בעולם, יש בעולם אחרים וצריך לקחת אותם בחשבון וללמוד להתחשב. כל מי שרוצה עזרה – שישתף. בהרבה משפחות הילדים מאוד רוצים להיות מועילים, אך אם הם לא יהיו שותפים הרצון הטוב ייעלם. בתור התחלה אפשר לתרגל שיתוף ע"י דברים ניטרליים: קראתי בעיתון ש… הדברים הניטרליים הם לא דברים השייכים רק למשפחה, ולא הדברים המנהליים זוהי הזדמנות נפלאה לפתח שיחה ולשתף בדעות.

ההורה המשתף ומתייעץ כמודל

כאשר שיתוף והתייעצות מהווים נורמה במשפחה, קיים סיכוי שהילד ירצה לנהוג כמונו וישתף אותנו בעולמו: חוויותיו, רגשותיו ולבטיו. לא פעם שומעים הורים המתלוננים על כך, שילדם סגור בפניהם (הוא לא מספר כלום, אני לא יודע עם מי הוא מסתובב..), אם אנחנו מהווים מודל, יש סיכוי שהוא יגדל להיות אדם שסומך על הזולת ויודע להיעזר בו. זה בתנאי שיחוש הקשבה אמפתית וקבלה ללא תנאי ללא ביקורת ושיפוטיות על מה ששיתף.

התייעצות

בניגוד לטיפוס ההורה הסמכותי, ה"כל – יכול", וה"כל – יודע", מרשה לעצמו ההורה הדמוקרטי להופיע כבלתי מושלם וכזקוק לעזרה ולעצה. עצם הפנייה לילד בבקשת עזרה ועצה מחזקת את הרגשתו כי מכבדים ומעריכים אותו, ומגבירה את הרגשת השייכות שלו והערכתו העצמית. כדאי לדבר במשפטים המסתיימים בסימן שאלה, ולא בסימן קריאה. לא חייבים, אגב, תמיד לקבל את עצתו של הילד. אפשר לומר זה לא מתאים לי, ולהסביר למה, ממש כפי שעושים עם מבוגר הנותן לנו עצה שאינה מתקבלת על דעתנו.

בקשת עזרה תבוא בעקבות השיתוף והתייעצות

מישהו המרשה לעצמו לבקש עזרה הוא מישהו חזק, עם ביטחון עצמי ועם הרגשת ערך עצמי. הורה כזה משמש מודל של אדם בעל ערך שיכול להתייעץ ולהיעזר. כשיש יחסי גומלין של שיתוף, התייעצות, ובקשת עזרה, המלווים בעידוד, בהכרה ובהערכה של ההורים, הילד יזדקק פחות ופחות להתנהג בהתנהגויות מפריעות, והתוצאות של גישה זו מתגלות כאשר היא הופכת להתייחסות קבועה  וכאשר היא מחליפה "הסברים", טענות, לחצים, ביקורת והטפת מוסר.

הטוב ביותר זה לבקש עזרה  בדברים שהילד מסוגל לעזור ואז ירגיש גם הצלחה ותחושת מסוגלות כמו למשל בדברים שאנחנו לא בקיאים בהם באמת, כמו: שימוש במכשירים אלקטרונים , דברים טכניים וכו', לבקש עזרה כשיתוף פעולה (גם כשאנחנו יכולים לעשות לבד) ואז יהיה לנו קל לבקש כשנזדקק באמת בזמן מצוקה, קושי… למשל: "דני תעזור לי לערוך את השולחן אני בינתיים מכינה את האוכל"- שת"פ "דני, מתוק שלי יש לך מושג איך מחליפים את המנגינה לאייפון? אני ממש לא יודעת איך עושים את זה – עזרה של חוסר ידע וצורך "דני ממי נתפס לי הגב תעזור לי לקום מהספה… או ממוש תביא לי מהר את המגבת של גל שכחתי ואני לא יכולה להוציא אותה מהמקלחת…. – בקשת עזרה מתוך הזדקקות.

(במקרים שאנו מבקשים עזרה מתוך רצון לשת"פ והילד מסרב, חשוב לאפשר לו מדי פעם "לא לרצות" כי גם אנחנו לפעמים לא יכולים להיענות לכל בקשה וכך אנחנו מלמדים אותו להיות קשוב גם לעצמו. יחד עם זאת כשהילד מסרב באופן קבוע רצוי לשקף לו את הרגשתנו ואף לתת לו דוגמאות מתוך חוויותיו לגבי בקשת עזרה- "איך היית מרגיש אם הייתי מסרבת לעזור לך לסדר את החדר?"

להיות מועיל

ילדים יכולים לעזור להוריהם כבר בגיל הרך ביותר. איך יכול תינוק לעזור לאימו? בכך שמגיל רך יתחיל לישון כל הלילה וייתן לאימו לישון ללא הפרעה, בכך שיתחיל מההתחלה לאכול בזמן ולישון בזמן. איזה הקלה זו לאם?

חשוב ביותר לתת לילדים הזדמנות להיות מועילים מתחילת חייהם. כבר נכתב ודובר על כך רבות. זוהי המשימה החשובה ביותר בתחום החינוך בבית- והמוזנחת ביותר. מרוב אהבה ודאגה ורצון טוב להעניק לילדים ילדות נעימה ומאושרת, אנחנו משחררים אותם מאחריות ובעצם גוזלים מהם את ההנאה והסיפוק ואת ההזדמנות להתפתח וללמוד על ידי עשייה, תרומה ושותפות.

בדיוק כפי שאנו מעוניינים שהילדים יירכשו השכלה, אנחנו צריכים להיות מעוניינים שילמדו לעבוד, להתחשב בזולת ולקחת חלק במאמץ המשותף.  שני הגורמים (השכלה ועניין בעבודה) חשובים באותה מידה והם משלימים זה את זה. ככל שהילד משתלב יותר במעגל העבודה בבית, מרחיב את תחום האחריות שלו ומרגיש שזקוקים לו, הוא מתחיל לראות את עצמו כאדם המסוגל לתת, לעזור , ליצור, לפתור בעיות ולהיות פחות ופחות תלוי באחרים. פעילות זו היא הבסיס לביטחון עצמי וגם תדמית עצמית חיובית.

כדי להגשים את המטרה הזאת קודם כל ליחסים טובים ולכבוד הדדי עם הילדים.

על ההורים לתת הד להתנהגותו של הילד:

– אומרים לו תודה

– מתארים את הפעולה – את המעשה שעליו אנחנו מודים לו

– מתארים איך זה עזר לכם וכמה היה לכם קשה להסתדר בלעדיו.

1. ילדים קטנים רוצים ומסוגלים לשאת באחריות. חלק גדול מהכעס שלהם וההתנהגות ה"רעה" נובע מכך, שאנחנו לא נותנים להם צ'אנס. תאפשרו לילד ליזום ולעשות ותימנעו מהמילים: "לא", "תיזהר זה יישבר", "אתה קטן"… , "אתה עוד לא יכול לעשות את זה…"

2. הבית הוא גם ביתו של הילד, לא רק של ההורים, חשוב לתת לילד לחוש שהבית גם שלו. לא מספיק לדבר על כך.

3. המנהג ל"הטיל תפקידים" אינו מוצלח, כי זה נעשה בדרך סמכותית, מגבוה, לעיתים קרובות נהפך לטורח או אפילו לעונש לילד. במקום להטיל תפקידים- שוחחו עם הילד ועזרו לו לבחור תפקידים, ואל תיבהלו אם נדמה לכם שהדבר שבחר אינו בגדר יכולתו. הוא ילמד זאת מהניסיון.

4. אל תשכחו שכל ההתחלות קשות, ואל תפסלו את הילד אם לא עשה טוב בהתחלה, לא גמר או אפילו קלקל משהו. להיפך-  כל הטעויות והשגיאות הם חומר ללימוד ועידוד.

5. ילדים זקוקים לגיוון ורוצים להתנסות בדברים רבים ושונים. אל תצפו ל"קביעות" בעבודה, אפשרו גיוון והחלפת תפקידים רבים ככל האפשר.

6. אל תצפו מהילדים לשמור על הסדר והניקיון יותר מכם. עבודתו של הילד צריכה להיות בהתאם לאווירה והסטנדרטים של הבית.

7. אם לכם עצמכם יש סטנדרטים גבוהים מדי ודרישות מוגזמות, אל תכפו אותם על הילדים. אפשר לומר לילד: "אני אולי מגזימה אתה לא מוכרח לעשות כמוני".

8.עקבו אחר התפתחותו של הילד, ואל תעשו למענו או במקומו דברים שהוא מסוגל לעשות בעצמו.

לסיכום: כשמועילות מקבלת הכרה והערכה יש סיכוי שהילד ירצה לשתף פעולה, ליזום ולפעול, לתרום למען המשפחה והקבוצה שבה הוא משתייך.