עידוד
העידוד בהגדרת אבן שושן – חיזוק רוחו של האדם לעשות ולבצע דבר מה. עידוד עפ"י התיאוריה האדלריאנית משמעותו, העצמה. היכולת של המעודד לחבר את האדם לכוחותיו שלו על מנת שירגיש מעודד ויותר טוב ממה שהיה קודם לכן.
למה חשוב לעודד? ואיך זה מתקשר ישירות לביקורת?
בניגוד לדעה הרווחת, שאנשים לומדים מטעויות וכישלונות, מחקרים מראים שאנשים לומדים דווקא מהיכולת שלהם לנתח לעצמם את הצלחותיהם. האדם שנכשל מפתח בתוכו תחושה פסימית. מכך, הוא יתקשה לגייס לעצמו כוחות נפש להתמודדות עם המשימה הבאה. אליה הוא כבר יגיע שפוף נפשית. סביר להניח שיכשל שוב. וכך הלאה. זהו מעגל כשפים. לעומתו, אדם שמצליח, שחווה הצלחות, יהיה אופטימי. הוא יצליח לגייס כוחות נפש לנתח את הסיבות להצלחתו. בבואו להתמודדות עם משימה חדשה הוא כבר יבוא מחוזק ומעודד וידע באילו כוחות עליו להשתמש על מנת לשחזר את הצלחתו. זהו מעגל קסמים.
משפטי ביקורת הם משפטים שגדלנו עליהם, מוכרים- הם מקטינים את הילד וגורמים לערך עצמי נמוך, חוסר ביטחון ואמון בעצמו. אם אנו רוצים להעלות את דימויו של הילד בעיני עצמו עלינו לעודדו , גם על ההצלחות ובעיקר על האכזבות, קושי וכישלונות. נזכיר לו את כוחותיו וחוזקו תיו וכך לאט לאט יילמד להעריך את עצמו. מעודדים על המעשה, על ההשקעה ,על ההתנהלות, על ההתנהגות על הדרך, על המאמץ, על התהליך – לא על התוצאה.
(משפט הקדמה- כשהילד שלנו חווה קושי- משפט עידוד בלבד לא מספיק. יש מקום לשיחה,לדיון, להקשבה אמפתית ומשפטי עידוד) כשילד חווה חווית הצלחה מספק לפעמים רק משפטי עידוד שמתייחסים לדרך שהילד עשה. שזה ההבדל בין עידוד לשבח.
הבדלים בין ילד שחווה חוויות מעודדות לבין ילד שחווה ביקורת:
רצף של חוויות מייאשות | רצף של חוויות מעודדות |
ילד המתנסה ברצף של חוויות מייאשות מפתח תדמית עצמית של אינני מספיק טוב
|
ילד המתנסה ברצף של חוויות מעודדות מפתח תדמית עצמית אני טוב
|
ילד המאמין שהוא איננו מספיק טוב מצפה לכישלון
|
ילד המאמין שהוא טוב מצפה להצלחה
|
ילד המצפה לכישלון מביא על עצמו כישלון
|
ילד המצפה להצלחה מביא על עצמו את ההצלחה
|
בתרבות שלנו מגיבה הסביבה, כולל הורים ומחנכים על כישלון ב – השפלה וביקורת
|
בתרבות שלנו מגיבה הסביבה על הצלחה ב- הערכה וכבוד
|
ילד שהתנסה בכישלון, בביקורת והשפלה מפתח תחושת כאב
|
ילד שהתנסה בהצלחה, הערכה וכבוד מפתח תחושת הנאה
|
ילד שחי עם כאב נעשה עסוק עם עצמו
|
ילד שנהנה מעצמו נעשה פתוח לסביבה
|
ילד שעסוק עם עצמו ובבעיותיו אינו מתקדם
|
ילד פתוח לסביבה ולתהליכים המתרחשים בה מתקדם
|
ילד שאיננו מתקדם נעשה בהדרגה מנותק | ילד מתקדם נעשה יותר ויותר מעורה |
הילד חוזר בוכה כי נכשל במבחן (הוא לא התכונן מספיק)- ביקורת- "מה אתה מצפה? שתצליח". "מי שלא לומד נכשל". אין לך מה לבכות, פעם הבאה תתכונן". "מה אתה בוכה? אין לך סיבה לבכות, אם היית לומד היית מצליח". עידוד- למה אתה בוכה חמוד? מה אתה מרגיש? להתחבר למה שהוא אומר, או אני רואה שאתה מאוד עצוב מזה שלא הצלחת במבחן? ….זה באמת מעציב לא להצליח, הציון לא באמת חשוב, חשוב כמה משקיעים בדרך כדי להצליח ולא תמיד אנחנו משקיעים בכל הדברים וזה בסדר לפעמים מצליחים יותר ולפעמים פחות. מה אתה חושב שאתה צריך לעשות כדי להצליח בפעם הבאה יותר? ….מה שחשוב זה שכשאתה רוצה להשקיע יש לך את היכולת. אתה לוקח אחריות, אתה מתאמץ ואני סומכת עליך שלפני המבחן הבא אתה תשקיע יותר.
חבר בא לביקור וילדי לא מוכן להתחלק איתו בצעצועיו –
ביקורת – תיתן ליוסי גם את המשחקים עכשיו כי אם לא אני אקרא לאמא שלו שתיקח אותו הביתה. למה אתה לא מתנהג יפה ליוסי? איזה מין חבר אתה? אתה לא יודע להתחלק. אם תמשיך בהתנהגות הזו אף אחד לא ירצה לשחק איתך אם אתה לא נותן לו עכשיו אני לוקחת לך בכוח ככה לא מתנהגים לאורחים….
עידוד – אני רואה שקשה לך לתת גם ליוסי לשחק בצעצועים שלך?…אתה רוצה שיוסי יישאר אצלנו?… איך לדעתך הוא מרגיש שהוא לא יכול לשחק גם במשחקים שלנו?…. איך אתה היית מרגיש אם היית אצל יוסי והוא לא היה נותן לך? בוא נראה מה אתה יכול לתת לו שיהיה לו נעים, אני בטוחה שאתה תצליח להתגבר על הקושי כי אתה ילד מקסים וחב טוב. יוסי בא אליך כי כיף איתך , כי יש לך רעיונות טובים, כי אתה חבר טוב…. אתה מעדיף שהוא ילך? אני יודעת שלפעמים לא בא לנו לתת אבל אנחנו רוצים שיהיה לאורח שלנו נעים אצלנו נכון? כל הכבוד לך ששיתפת את יוסי , זו ממש התנהגות חברית. אני גאה בך!
משפטים מייאשים |
משפטים מעודדים |
למה? אמרתי לך… מגיע לך…. הכתובת הייתה על הקיר… אתה לא יכול… לא תצליח… ילד רע…. אתה אשם… תראה את אחיך… נמאס לי ממך… אין לי סבלנות… אתה משגע אותי… אי אפשר איתך… אין לי כוח אליך… לא!! |
כל הכבוד על… אני מאמינה בך… אני סומכת עליך… אני יודעת שאתה יכול כי.. אני יודעת שתצליח… אתה יכול… איזו התנהגות יפה.. תודה שעזרת לי… אין עליך… מה הייתי עושה בלעדיך… הצלחת יפה למרות הקושי… אני מעריכה את המאמץ שלך.. כל הכבוד על ההשקעה… אתה אמיץ שסיפרת לי… צריך הרבה אומץ לעשות את מה שעשית… המעשה שלך מרגש אותי… עשית דרך מדהימה… אני מעריכה את הדרך שעשית.. אני מעריכה את המאמץ… |
סיכום:
מטרת העידוד בהקשר ההורי היא שהעידוד משקף לילד את יכולותיו וחזקותיו בתוך סיטואציה של כשלון או חוסר הצלחה. אם ההורה יתמיד לשקף לילדו את מה שכבר קיים ונתפס בעיניו כיכולת או כישור או חוזקה כהד או כמראה, ילמד הילד לעשות את זה לעצמו. הוא ילמד לעשות בכוחותיו שימוש בפעם הבאה. הוא יגיע מעודד למשימת החיים הבאה שלו. בבואו מעודד יצליח יותר וכך הלאה, פעם אחר פעם. הצלחה תוביל ותזין הצלחה נוספת וכישלון יזין כשלון נוסף.
עידוד כאמור זה עוד. "עוד". העידוד משקף את מה שכבר קיים אצל הילד. את מה שלא קיים הרי אי אפשר לעודד.
יש לעשות הבחנה בין עידוד לשבח. שבח בהגדרתו הוא מחמאה. מחמאות תמיד כיף לקבל אבל לא מתרחשת מהן למידה עצמית. משפטים כמו: " אתה מקסים"… "את נהדרת"…. "כל הכבוד"…"איזה יופי"… אינם משפטים פסולים בכלל. להפך. רק חשוב להבין שהם מתייחסים למעשה ולא לעושה. העושה לא יכול ללמד את עצמו מה לעשות לפעם הבאה כדי להיות מקסים או נהדר. צריך לקחת בחשבון מה ירגיש הילד שבפעם הבאה לא יגידו לו את זה. פחות אהוב? פחות שווה? רצוי להמשיך ולומר מילים אלו אך להוסיף להם הסברים ברורים. לדוגמא: "אתה התנהגת מקסים, אתה שיחקת עם אחותך הקטנה, וזה עזר לי להתפנות לתלות כביסה. עכשיו אוכל להתפנות אליך" "את נהדרת. הציון שקיבלת במבחן הוא לגמרי שלך כי למדת והתכוננת בכוחות עצמך".