מה נותנת תחושת השיתוף הזה לילדים שלנו –
בכל פעם שאתם בוחרים לשתף את הילד שלכם בעולמכם הוא מרגיש חשוב, נחוץ, שווה, מועיל, אהוב. יש לו תחושה טובה, שמכבדים אותו, שאכפת ממנו, שחברתו חשובה, שדעתו חשובה. הילד אומר לעצמו: נותנים בי אמון, סומכים עלי שאדע להתמודד ולהכיל גם כשיש קושי.
איך יתנהג ילד כזה שמשתפים אותו?
מתחשב, תורם, מודע, מעורב. ילד שמשתפים אותו מרגיש שאכפת ממנו ולכן גם לי אכפת מההורה. ילד שיש לו ביטחון בקשר ירצה אולי לעשות, לעזור ולתרום וגם יסבול פחות מקשיים חברתיים.
מה עוד זה עושה? איזה עוד יתרונות?
• כלי השיתוף הוא כלי משמעותי לעתיד. הוא יוצר ערוץ תקשורת מעולה, הכלי הזה מעודד את הילד ומגביר את תחושת השייכות שלו לבית. הכלי הזה יעזור לי בעתיד להיות שותף בחיי בני.
• השיתוף נותן לילדים להכיר את הוריהם 'יש להורים שלי חיים משלהם, חוויות, קשיים…'. מחזק את ההכרות בינינו וגורם ליותר מעורבות.
• השיתוף מחליף את שיטת התפים – תוריד, תעשה, תפסיק… והוא נאמר ב'מסר אני'.
• מה הוא לומד על העולם ? – שהעולם הוא מקום פתוח, בטוח, שסומכים בו על בני אדם, שלא צריך להימנע מלדבר מחשש שיצחקו עלי, שאכשל.
• כשאני משתפת ילד בקושי אני מעבירה את המסר "אני סומכת עליך שתתמודד", "אני חזקה וביחד נתגבר", המסר שעובר שלא מעלימים ממני מידע, אם מסתירים מהילד מידע חשוב והוא מגלה נוצר משבר באימון.
• חשוב לשתף גם בחסרונות ובחולשות. הורה "אמיץ" הוא הורה שמסוגל להודות שהוא אינו מושלם. לדוגמא – האם משתפת את ילדה שלא הצליחה לאפות עוגה, אך היא מנסה שוב. השיתוף נותן לגיטימציה לילד לנסות ללא פחד.
מה היתרונות עבורנו ההורים בכך שאנו משתפים?
• שיתוף הוא כוח המבסס את הסמכות ההורית. שיתוף שייך למחלקת החינוך- הורים יוזמים, וזה יכול לשמש מניעה ולעזור במקום בו ילד תובע תשומת לה יתרה. דרך יזומה ואקטיבית למתן תשומת לב במקום ובזמן שמתאים לנו שתלמד את הילד את הדרך הנכונה לשייכות. עשוי לצמצם את ההתנהגויות המפריעות שלו – הדרך המוטעית לשייכות.
• התפקיד ההורי: ללמד דרך דוגמא אישית: הילד רואה שלשתף זה תורם ומועיל ומחבר ויוצר תחושת שייכות ולא יהסס לשתף בעצמו.
הבחנה בין שיתוף לשיתוף פעולה
שיתוף – זה לספר, לחלוק חוויה,רגש,מעשה,מחשבה. יכול להיות חד סיטרי. השיתוף הוא ביוזמת המשתף.
שיתוף פעולה – זו עשייה דו צדדית. חייבת להיות הסכמה של שני הצדדים על מנת לשתף פעולה
למה קשה לנו לשתף?
הפחד לגלות חולשה, הפחד שזה יבהיל או יקשה על האחר, צורך בשליטה, יש אנשים שלא מכירים את שפת השיתוף כי לא חוו את זה בבית הוריהם.
שיתוף – איך נעשה זאת?
• בשיתוף לא מבקשים כלום מהילד אלא הקשבה וקירבה.
• חשוב שהילד יהיה פנוי להקשיב. ניתן לוודא את זה ע"י אמירה "אני רוצה לספר לך משהו" או שאלה: "חשוב לי לשתף אותך במשהו, אתה פנוי עכשיו?" ניתן לשתף סתם כך בזמן עשייה משותפת (ארוחת ערב, נסיעה באוטו, טיול).
• לשתף באופן שיותאם לגיל הילדים.
• לכל אחד יש גבולות אישיים של שיתוף לכן קודם כל עלי לבדוק עם עצמי מה נוח לי לשתף, אם לא מתאים לי לשתף אני לא משתף.
• כששפת השיתוף עדיין לא מוכרת בבית אפשר להתחיל בדברים ניטראליים: קראתי בעיתון ש.., ראיתי בטלוויזיה …, זיכרון ילדות שלי, חווית ילדות, חוויה שהייתה לי היום בעבודה, בדרך הביתה……
• ממליצות להתחיל מלשתף בדברים משמחים. אפשר להיעזר באלבומי תמונות, חברים שהיו בילדות וחידשו קשר לאחרונה, ווידאו של החתונה….
• להזמין אותם למחשבה – אם אתם מחליטים שאתם לא משתפים תחשבו איך תרגישו כשמישהו עובר משהו משמעותי ולא מיידעים אתכם… יש מחיר מול רווח.
•אל להשתמש בשיתוף כמניפולציה. השיתוף צריך להיות "נקי", מטרתו לחזק את הקשר, ואת תחושת השייכות, ולא לשתף כדי שהילד ישתף אותם כתגובה. כשהקשר מתהדק ממילא הילדים ישתפו.
• שיתוף הוא לא מניפולציה להביא ילדים לשתף פעולה. לדוגמא: "ילדים,אני עייפה ורוצה לישון.." במטרה להשיג שקט. המטרה ליצור קשר ולא שיתוף פעולה כשהקשר מתהדק ממילא הילדים ישתפו פעולה.
• השיתוף הוא נטו ללא הטפת מוסר.
• לא להציף את הילד.
• סוד עובר באוויר. לפעמים ילד מסתיר את העובדה שהוא יודע את הסוד. כדאי לשתף ברמה שמתאימה לו כי אחרת ישמע את זה ממשהו אחר או שבדמיון שלו יקרו דברים קשים יותר.
מתי לא משתפים?
• כל נושא שקשור לעולם המבוגרים כמו מערכת יחסים בין ההורים/ בני הזוג, יחסים אינטימיים.
• נושאים הקשורים להורות כמו מתי להביא ילד, קשיים עם האחים האחרים בבית, במשפחה.
• כשרוצים 'לשפוך' או עמוסים רגשית .
כדי שיתחשבו בנו. אם אנחנו צריכים עזרה – לבקש אותה ישירות.
• לא משתפים לצורך מניפולציה…כדי שישתפו אותי חזרה.
• מתוך רצון לעשות מניפולציה רגשית אחרת כמו הפעלת הילד לצרכינו.
כל דבר שהוא עלול לאיים או להפחיד את הבן שלי (ולכן זה סובייקטיבי וחוזר להיכרות שלי עם גבולות השיתוף שלי ועם הבן שלי).
מתי הילד לא ירצה לשתף? כשיחווה בקורת, הטפה, חוסר הקשבה….
אמא מספרת על הילד שלה שלא רוצה ללכת לגן… אמא שואלת למה? הילד עונה: כי הגננת לא מסכימה לי להרביץ לילדים בגן. … איך לא נופלים לבור של ההטפה לילד …
לסיכום:
אין כללים ברורים ומוחלטים על מה כן ועל מה לא לשתף. צריך לבחון כל מקרה לגופו, את גיל הילד, יכולת ההבנה שלו, כוחות התמודדות. חשוב לזכור כי שיתוף הוא דבר שמתפתח.
נתחיל בדברים קטנים וניטראליים, לאט נראה את הערך המוסף של השיתוף – הקשר יעמיק, יש יותר רצון להיות יחד, יש יותר נושאים משותפים לדבר עליהם.
מה התייעצות תורמת?
1. לרוב הורים מתקשרים עם ילדיהם במשפטים עם סימני קריאה, ובתקשורת ת"ף (תאכל, תלמד, תסדר…). התקשורת לרוב היא סביב עניינים אדמנסטרטיביים. בהתייעצות, התקשורת היא עם משפטי שאלה "מה דעתך…?" שאלה פתוחה שמאפשרת דיאלוג, קשר וקירבה.
לא עוד קשר של נותן סמכות ומקבל סמכות, אלא קשר בין בני אדם, שמעריכים זה את זה.
2. התייעצות היא עוד דרך תקשורת בין אישית המאפשרת פיתוח והרחבה של תנאי השייכות: העצמ"ת.
בעל ערך -אנו מתייעצים עם אנשים שאנחנו מעריכים ומכבדים את דעתם. באמצעות ההתייעצות אנחנו מעלים את הערך העצמי של הילד. משמעות – בקשת עזרה משדרת לילד שהוא נחוץ ושהוא משמעותי .
צמיחה והתפתחות – אדם שמרגיש שהוא תורם ומועיל, מרגיש מוערך, ופנוי להתפתח במשימות חייו.
התייחסות אישית – בהתייעצות עם הילד יש התייחסות אישית, ותשומת לב ביוזמת ההורה.
תרומה ומועילות – ההתייעצות נותנת לילד הזדמנות להיות בעמדת ה"נותן" וה"תורם", ולא בעמדה הנפוצה בחברה המערבית, בה הילד בעמדה של"מקבל".
3. מאמנת את הילד בנקודות מבט שונות, בחשיבה, בהפעלת שיקול דעת, בבחירה בין אלטרנטיבות, בקבלת החלטות ובלקיחת אחריות עליהן. מיומנויות שתעזורנה לילד בצמתים רבים בחייו.
4. מפתחת את היכולת להרגיש אמפאטיה לאנשים אחרים.
5. מפתחת את הרגשת ה"יחד" ה"צוות", מפנימה בילד ערכים של אכפתיות, מעורבות ושותפות. מפתחת כושר מנהיגות, וזיקה חברתית גבוהה.
6. מאפשרת לילד להצטרף למשפחה בצורה מועילה. ילד שסומכים עליו ישתף פעולה לא יכנס למאבקי כח עם הוריו ולדרישת תשומת לב יתרה.
7.ס ביר להניח שילד, שהוריו נהגו להתייעץ איתו, יבחר בבגרותו להתייעץ עם הוריו.
איך ומתי מתייעצים?
1. בשלב ראשון, בגיל צעיר, מתייעצים עם הילד על דברים שהילד יכול להחליט וההורים יכולים לחיות עם ההחלטה. אפשר להתייעץ בין שתי חלופות, או בהתייעצות ממוקדת.
דוגמאות להתייעצות:
– מה כדאי לעשות לארוחת ערב פסטה או אורז?
– התייעצות בקניות – האם הכמות הזאת תספיק לנו לשבת?
– האם כדאי קודם לשאוב אבק או לשטוף רצפה?
– איזה משני סוגי העגילים מתאים יותר לבגד הזה?
– איזה סוג בושם להזליף.
– איזו מתנה לקנות לחברה, ספר או חגורה?
2. בשלב השני, בגיל מבוגר יותר, מסבירים לילד, שגם אם מתייעצים איתו, אין זאת אומרת שתמיד יקבלו את העצה שלו. בכל מקרה לילד צריך להיות ברור מראש אם ההורה קיבל את העצה שלו או לא, ולהסביר. על ההורים להביא את המודל, שהילד לא חייב לקבל את העצות שלנו. להדגיש את זה – אני מציעה, אתה בוחר אם זה מתאים לך או לא. אז גם הילד יוכל להכיל את זה שהוריו לא תמיד יקבלו את ההצעה שלו.
3. להתאים את ההתייעצות לגיל הילד.
4. רצוי לחזור אל הילד, ולספר לו על התגובות להצעה שנתן.
5. חשוב להתייעץ עם הילדים בעקביות ובהתמדה. גם אם בהתחלה ההתייעצות עלולה להראות להורה מלאכותית, יש להתמיד בה, שכן עם הזמן כלי תקשורתי זה הופך לחלק בלתי נפרד מהתקשורת בין ההורה לילדו.
במה לא יתייעצו הורים עם ילדיהם?
– במשהו שכבר קיבלו עליו החלטה (לדוגמא, הורים שהחליטו לצאת לבילוי…).
– עניינים שאינם מתאימים לגיל הילד.
– עניינים שאינם מעניינו של הילד (החלטות בנוגע לזוגיות, הבאת ילד לעולם, מעבר דירה…)