הורות יכולה לעיתים להיות עבודה קשה, מתישה ונטולת הערכה. זה לגמרי נורמלי להרגיש תסכול, כעס ולפעמים גם בדידות כשאנו מתמודדים עם החלטות הוריות קשות. עם זאת, ענישה פיזית של ילדים (כגון מכות) עשויה להזיק יותר מאשר להועיל, ולכן כדאי להיות מודעים לחלופות.
מכות כאמצעי ענישה של ילדים עשויות לכלול סטירות, מכות בטוסיק, חבטות או כל התנהלות פיזית גסה עם ילדכם. מעבר לכך, שימוש בחפצים כאמצעי ענישה עלול אף להיות מוגדר כהתעללות.
אומנם המטרה של ענישה פיזית היא לגרום לילד להבין את טעותו, ולקוות שילמד לקח להבא וישנה את התנהגותו; אך בפועל מחקרים מגלים שיעילותם של עונשים פיזיים רחוקה מלהיות משביעת רצון, ולעיתים קרובות הם אף עושים את ההפך ממה שרצינו.
למה לא לתת מכות לילדכם?
למכות יש יכולת שליטה מוגבלת
מחקרים הראו שילדים שהודרכו על ידי הורים ומטפלים, שהשתמשו בהנחיות מילוליות תקיפות ובמשמעת במקום בעונש פיזי, היו בעלי רמת ציות גבוהה יותר.
עוד נמצא כי ילדים שחווים מכות הם בעלי הפנמה מוסרית נמוכה יותר. משמעות הדבר היא שכאשר ההורים אינם נמצאים, ילדים אלה נוטים הרבה פחות לקבל החלטות טובות ולעשות את מה שהם אמורים לעשות.
כמו כן, רוב מקרי ההתעללות החלו בשל ענישה פיזית שמקובל מבחינה חברתית. קשה להראות לילדינו איך לשמור על שליטה, כשאנו עצמנו משתמשים בצורת משמעת שמובילה אותנו לאבד שליטה מוחלטת (מתן מכות).
ילדים שחווים מכות הם תוקפניים יותר
מחקר אחד מצא שילדים שחוו מכות כעונש בגיל שלוש היו תוקפניים ב-50% יותר בגיל חמש. ממצאים נוספים:
- עלייה בהתנהגויות עברייניות.
- נזק בינוני נגרם ליחסי הורה-ילד.
- מצב בריאותם הנפשית של הילדים החמיר.
- עלייה בהתעללות פיזית כלפי ילדים.
- עלייה בתוקפנות בקרב מבוגרים.
- עלייה בהתנהגות פלילית בקרב מבוגרים.
- עלייה קטנה בסיכון להתעללות כלפי בן/בת הזוג ו/או ילדיהם.
לילדים שחוו עונשים פיזיים יש מנת משכל נמוכה יותר
לילדים שקיבלו צורות אחרות של הדרכה או משמעת, היה ציון משכל גבוה בחמש נקודות מאשר לילדים שקיבלו מכות. מדוע? ענישה גופנית או איום מתמיד באלימות הם דבר מלחיץ. כאשר נמצאים תחת כמות כזו של סטרס, יש השפעה לרעה על התפתחות המוח. כמו כן כאשר הילד מקבל מכות, לא יכולה להתרחש למידה כלל.
מה הילד לומד ממכות?
מכות מלמדות ילדים שאלימות היא בסדר. זה אומר שכאשר אחרים לא עושים את מה שאתם רוצים שיעשו, להכות אותם היא הפתרון. כשאתם מכים, אתם מלמדים את ילדכם להיות חרד ותוקפני. סטירות מראות לילדים שהם אינם ראויים לחיות בחופש מאלימות ותוקפנות כמו מבוגרים.
זכרו שרק לפני כ-50 שנה, גם גבר שמכה את אישתו היה מקובל וצפוי חברתית. כיום רק עצם המחשבה על כך בלתי נסבלת.
"קיבלתי סטירות ויצאתי בסדר"
יש גם מצבים כאלה, אבל עם זאת מומלץ לעצור רגע ולחשוב שוב:
- היית בסדר גם אם לא היית מקבל סטירות (והילדות שלך הייתה הרבה פחות כואבת).
- לא כל הילדים שקיבלו סטירות יצאו רעים, אבל למה לקחת סיכון? עשו כמיטב יכולתכם כהורים כדי להבטיח שלילדכם יהיה העתיד הטוב ביותר שאתם יכולים להציע.
- בעבר לא היינו מודעים להשלכות – כיום כן. חובה ללמוד מהן.
עשר חלופות לענישה פיזית של ילדים
מכות הן רק פתרון זמני לבעיות מתמשכות, והן בדרך כלל לא יותר משחרור תסכולים של ההורה המופנה כלפי הילד. זה מלמד את הילד לציית בגלל פחד ולא בגלל תחושה של מה נכון או לא נכון. כמו כן זה מלמד ילדים שאלימות היא דרך מקובלת לפתור את בעיותיהם.
ילדים שמקבלים מכות כעונש לרוב נמצאים בסיכון גבוה יותר לדימוי עצמי נמוך, תוקפנות, שקרים, רמאות, דיכאון ובריונות. מכות מקבעות את הדוגמה לכך שזה בסדר להכות כשאדם נסער או כועס.
אז מה עושים במקום? הנה עשר חלופות:
תנו אפשרויות
בחירה נותנת שליטה מסוימת לילד ועדיין להתנהג לפי תנאי ההורים. אם תתנו לילדים אפשרויות בחירה, הם ייטו להיות צייתנים יותר וטובים יותר בקבלת החלטות.
קחו פסק זמן
כן, אתם, ההורים – צאו מהסיטואציה. זה בסדר גמור לומר: "אני נסער מדי כדי להתמודד איתך כרגע; נדבר על זה אחר כך."
היעזרו במישהו אחר
אם אתם מרגישים שהילד שלכם הרגיז אתכם כל כך שאולי אינכם בשליטה, בקשו ממישהו אחר שיעזור לכם, שאינו מעורב באופן אינטימי במצב. זה מפחית את הסיכוי שתכו את ילדכם.
למדו אותם למה אתם מצפים
במקום להעניש אותם על התנהגות לא נכונה, למדו אותם מה הם יכולים לעשות אחרת. אמרו להם: "בפעם הבאה, בבקשה תלו את המעיל שלכם בארון! איך נוכל לעזור לכם לזכור לעשות את זה?"
שבחו התנהגויות חיוביות
כשהם תולים את המעיל, אמרו להם כמה אתם מעריכים את זה. לעתים קרובות מדי הורים מבחינים רק בהתנהגויות הלא נכונות של ילדיהם, ומתעלמים מהדברים שהם עושים טוב.
פסק זמן לילד
כלל האצבע הוא דקה אחת לכל שנה בגילם. הסביבה שבה מתרחש פסק הזמן אינה חשובה, כמו העובדה שאתם מקשרים את ההתנהגות הלא נאותה לתוצאה. נסו להפוך את זה למקום שקט שבו הילד לא יוכל למשוך את תשומת לבכם או לקבל תגמול שלא במתכוון. אם לילד יש התקף זעם, הזמן שלו צריך להתחיל כשהוא נרגע ויכול לשמור על רגיעה תחת שליטה למשך פסק הזמן.
הסבירו את תוצאות המעשים
מתן תוצאה הגיונית הוא לעתים קרובות יעיל מאוד. תמיד קשרו את התוצאה להתנהגות הלא נאותה. "הייתי רוצה להיות מסוגל לקחת אותך לחנות, אבל זוכר את הפעם האחרונה איך רצת בחנות ולא הקשבת לי? ובכן, אני לא מוכן לזה. אתה נשאר בבית עם. אולי בפעם הבאה תוכל להקשיב ולבוא איתי."
בחרו את הקרבות שלכם
בחרו את ארבעת הדברים המובילים שאתם פשוט לא יכולים לסבול, והתמקדו בענישה רק על ארבע ההתנהגויות הללו. זה מאפשר לילדכם לדעת מה באמת חשוב לכם, ואתם לא תיתפסו כאילו אתם מענישים אותו על כל עבירה קטנה.
הציבו גבולות
במקום לומר לילדיכם מה לעשות, נסו להציב גבולות ולומר להם מה אתם הולכים לעשות או לאפשר להם. "אשמח לקחת אותך לחבר שלך כשתסיימי את המטלות שלך."
נסחו את בקשתכם בחיוב
האם שמתם לב שאנו בדרך כלל מבקשים או נותנים הנחיות בשלילה? הדבר הראשון שילדכם שומע הוא מה הוא לא יכול לקבל. שינוי נוסח הבקשה יגביר את שיתוף הפעולה של ילדכם. נסו לציין דברים בחיוב על ידי אמירה מה הוא יכול לקבל או מה אתם תאפשרו. במצב כזה הם פחות נוטים להתווכח.
12 חלופות פשוטות להתפרצות על ילדכם
- קחו נשימה עמוקה… ועוד אחת. ואז זכרו שאתם המבוגר.
- עצמו עיניים ודמיינו שאתם שומעים את מה שילדכם עומד לשמוע.
- כווצו שפתיים וספרו עד 10… או 20.
- שימו את ילדכם בכיסא פסק זמן (דקה אחת לכל שנת גילו).
- שימו את עצמכם בכיסא פסק זמן. חשבו מדוע אתם כועסים; האם זה הילד או שהוא פשוט מטרה נוחה לכעס שלכם?
- התקשרו לחבר.
- אם מישהו יכול לשמור על הילדים, צאו החוצה וצאו לטיול.
- עשו אמבטיה או התיזו מים קרים על הפנים שלכם.
- חבקו כרית.
- הפעילו מוזיקה. אולי אפילו שירו יחד.
- קחו עיפרון וכתבו כמה שיותר מילים מועילות שאתם יכולים לחשוב עליהן. שמרו את הרשימה.
- קבלו ייעוץ מקצועי.
מקור: NIU.edu
מאמר זה אינו מהווה המלצה או תחליף לקבלת סיוע של גורם מקצועי