נגישות שווה לחינוך בכל שכבות האוכלוסייה, היא גורם עיקרי ומשמעותי בצמצום פערים חברתיים וכלכליים. אז איך הופכים את החינוך ואת תהליך הלמידה עצמו למשהו מעניין וממכר, לא פחות מהרשתות החברתיות?
כאשר לואיס ון אן (Luis von Ahn) חשב לראשונה איך ניתן להנגיש למידה לכולם בצורה שווה, הוא כבר היה פרופסור למדעי המחשב. אומנם הוא נולד וגדל בגואטמלה, שהיא אחת המדינות העניות בעולם; אבל אימא שלו השקיעה את כל מרצה וכספה לטובת החינוך של בנה.
כתוצאה מכך הוא התקבל ללימודי מחשבים בארצות הברית, ובסוף עשה גם דוקטורט בתחום. לואיס ון אן הבין היטב מה כוחה של למידה כאשר מנגישים אותה בצורה שווה לכולם. כדי לעשות זאת גם עבור אחרים, הוא התחיל לחשוב על נושאי לימוד שכדאי להשקיע בהם.
בסופו של דבר, הוא ושותפו לרעיון גילו שלמידת שפות היא הדרך. שפות הן נושא לימודי מבוקש בכל העולם, ויש להן קהל יעד אדיר: כשני מיליארד בני אדם לומדים שפה חדשה, הן בבתי ספר והן במסגרות חיצוניות. רובם (כ-80 אחוזים) לומדים אנגלית.
השפה האנגלית מבוקשת כל כך, משום שהיא יכולה לשנות את חיינו בצורה משמעותית. ברוב מדינות העולם, ידיעת אנגלית משפרת את פוטנציאל ההכנסה בצורה משמעותית. זו עוד סיבה לכך שוון אן בחר בלמידת שפות – באמצעותן ניתן להרוויח יותר כסף. למידת מתמטיקה, למשל, לא משפרת את פוטנציאל ההכנסה שלנו.
אפליקציית שפות נולדה
כדי להגיע לכמה שיותר אנשים שרוצים ללמוד שפות, ון אן ושותפו החליטו להשתמש בטלפונים ניידים. בניית בתי ספר בכל העולם עלולה להיות יקרה מדי, ולמידה מהנייד היא הרבה יותר נגישה, זולה וקלה לביצוע. כך נולדה אפליקציית דואולינגו הידועה, שמאפשרת לכל אחד ואחת ללמוד מגוון רחב של שפות בצורה עצמאית.
כדי שהאפליקציה תהיה באמת נגישה לכולם באופן שווה, עניים ועשירים כאחד, היא מבוססת על שירות חינמי (Freemium). אפשר ללמוד כמה שפות שרוצים, אבל בתמורה צריך לצפות בפרסומת בסיום כל שיעור. אם לא רוצים פרסומות, אפשר לשלם – ולמעשה רוב ההכנסות של דואולינגו כיום מגיעות מאנשים שמשלמים.
מיהם אותם אנשים שמשלמים כדי להימנע מהפרסומות? בעלי אמצעים במדינות כגון ארצות הברית או קנדה. מיהם האנשים שלא משלמים? חסרי אמצעים ממדינות עניות יותר כגון ויאטנם, ברזיל או גואטמלה. למעשה זהו מודל של חלוקת עושר מחודשת – העשירים יותר משלמים למעשה עבור אלו שידם אינה משגת לשלם עבור שיעורי השפות.
איך עושים משחוק ללמידה
כאשר משתמשים בסמארטפון כאמצעי לימוד, נתקלים בבעיה. רובם מצוידים באלמנטים הממכרים ביותר שנוצרו עליי אדמות – טיקטוק, אינסטגרם, משחקים ועוד. לצפות מאנשים ללמוד משהו באמצעות סמארטפון, זה כמו לצפות מילד לאכול את הירקות בצלחת – כאשר מולו מונח גם קינוח מתוק וטעים.
כדי להבטיח שחינוך ולמידה יונגשו בצורה שווה לכולם, צריך להבטיח שהמשתמשים באמת ירצו ללמוד… מספיק כדי להתעלם מרעשי הרקע האחרים שהוזכרו כאן. אפליקציית דואולינגו עושה בדיוק את זה. ון אן אומר שזה מצליח מכיוון שהם גרמו לירקות להיות טעימים כמו קינוח. או במילה אחת: משחוק (גיימיפיקציה).
כאשר הם תכננו את דואולינגו, הם שתלו בה רכיבים ממכרים בדומה לאלו הקיימים באפליקציות המדיה החברתית. הנה שניים מהאלמנטים האלה:
- גרף התקדמות (Streak) – משתמשי האפליקציה יכולים לראות כמה ימים ברצף הם השתמשו באפליקציה. אם הם לא יבדקו זאת מדי יום, הנתון יתאפס… ואף אחד לא רוצה לאבד את תהליך ההתקדמות שעשה בזיעת אפו. 300 מיליון משתמשי דואולינגו לא מפספסים אפילו יום אחד במהלך שנה.
- הודעות בדחיפה (Notifications) – מערכת AI מתוחכמת מודיעה למשתמשים שכדאי להם להקדיש כמה דקות לשיעור השפות היומי שלהם. רמז: אם המשתמש היה פנוי בשעה מסוימת אתמול, הוא כנראה יהיה פנוי באותה שעה גם היום. ה-AI עוקב אחרי זמני הפעילות, ושולח הודעות בהתאם.
לואיס ון אן מקווה ויודע שאפשר לעשות דברים דומים עם כל נושאי הלימוד, ולא רק עם שפות: מתמטיקה, פיזיקה ועוד (היעילות הגדולה ביותר תהיה בנושאים בהם הלמידה מתבצעת באמצעות חזרתיות על הנושא). כל עוד זמן המסך מוקדש (גם) ללמידה איכותית, ועל הדרך עושה זאת בצורה כיפית ומעניינת, לא אמורה להיות בעיה.