כל הורה רוצה שילדיו יהיו מוגנים וירגישו בטוחים, וזו כנראה המשימה הראשונה במעלה של כל אחד מאיתנו. עם זאת, אירועים טראומטיים כאלה ואחרים עלולים לפלוש לשגרת חיינו בין שנרצה בכך ובין שלא. כהורים וכמחנכים, עלינו לדעת איך לעזור לילדים להתמודד עם אירועים מסוג זה.
מה אומרים לילדים?
כאשר מתרחש אירוע בעייתי או קשה, כגון מלחמה או מגפה, שגרת החיים לא רק משתבשת אלא גם עלולה להפוך לחוויה טראומטית עבור ילדים. אירועים מסוג זה הם גלובליים יותר במהותם, בהשוואה לחוויות טראומטיות אישיות – ולכן חלק ניכר מאיתנו יזכור איפה היינו בעת התרחשות האירוע.
לכך נוסיף גם את השפעתם של אמצעי התקשורת (בעיקר טלוויזיה ורשתות חברתיות), שמזרימים מידע תמידי אודות האירועים הללו. כל אלו מעמידים אותנו, ההורים והמחנכים, במצבים רבים יותר בהם נדרשים הסברים לילדים אודות מה קרה ומה עושים.
דר' קריסטן נגוין (Kristen Nguyen), דוקטורנטית לחינוך באוניברסיטת נורת' ווסטרן בבוסטון, חקרה את הנושא. היא קוראת לאירועים הללו "אירועים משני תודעה", שבעקבותיהם חלים שינויים במודעות, בגישה או בהתנהגות בקרב המושפעים מהאירוע.
אם התרחש אירוע קשה מסוג כזה או אחר, אל תשבו בשקט ותמתינו שהילד יבין לבד מה קורה. זה יכול להיות אסון טבע, מרי אזרחי, חוסר צדק כלפי אוכלוסיות מסוימות, אלימות בקהילה, מגפה, מלחמה ועוד.
אז אל תשתקו. זה נכון גם עבור הורים וגם עבור מחנכים, שיש להם את האפשרות להיטיב עם רווחת הנפשית של הילדים – ולא רק ללמד אותם מתוכניות לימוד מוכנות מראש.
זה רק טבעי שיהיו לכם ספקות לגבי יכולתכם להסביר בדיוק מה קרה, או איך להסביר זאת בצורה שתהיה מספקת מצד אחד ולא מפחידה מצד שני… אבל שתיקה היא לא הפתרון.
דר' נגוין מציעה 3 שלבים המסייעים לילדים בהתמודדות עם אירועים טראומטיים.
1. להחזיר את תחושת הביטחון
לדוגמה, ניתן ללמד את הילדים תרגילים פשוטים של נשימה ומודעות. אלו בתורם יסייעו לבסס ויסות רגשי ושליטה עצמית טובה יותר, על ידי הרגעת האינסטינקט "הילחם או ברח" שנמצא אצל כולנו; ובמיוחד במצבי משבר.
דוגמה נוספת – ניתן להתמקד בצורה ישירה על החזרת תחושת הביטחון הפיזי: "אל תדאג/י, אני כאן איתך ושום דבר לא יקרה." בדיוק כפי שמנבאת פירמידת הצרכים של מאסלו, יש להתמקד תחילה בצרכים הפיזיולוגיים והביולוגיים הבסיסיים ביותר כדי לבסס רוגע בשאר שלבי הפירמידה.
אין צורך להיכנס לניתוחים של מי גרם למה ומדוע נוצר המצב המאיים. יש להתמקד פשוט בכאן ובעכשיו ובשאלה איך להרגיע את התחושות הקשות, בעיקר אלו הקשורות לפחד ולתחושת חוסר ביטחון.
2. להתמקד ברגש
אחרי שהחזרנו את תחושת הביטחון הבסיסית, אנו לא מפסיקים שם וממשיכים אל השלב הבא. בשלב זה ההורה או המחנך משתף את הלבטים ואת הקשיים שהוא עצמו עובר בשל המצב. בכך הוא נותן לגיטימציה לילדים לעשות אותו דבר, ויוצר עבורם מרחב בטוח לפריקת רגשות, מתחים ותסכולים.
לדוגמה ניתן להשתמש במעגלי שיחה כדי לשתף תחושות ופחדים, ולסייע לילדים לעבד את מה שהם חווים בלי שיפוטיות. אם מדובר בילדים בוגרים יותר, כגון בני נוער, אפשר לעשות זאת גם במסגרות וירטואליות כגון מפגשי זום.
עוד אפשרות היא לתת לילדים לעסוק ביצירה. ככל שגיל הילדים צעיר יותר, כך הם עשויים להתקשות להוציא החוצה מה באמת מציק להם. תרפיה באומנות בכלל, וציורי ילדים בפרט, מסייעים לילד להביע דברים שהוא חווה, בלי מילים ובלי הצורך להוציא זאת בפועל מהפה.
כאשר אנו עושים עבודת רגש ומנווטים בין הרגשות שלנו, זה מאפשר לנו להתנתק מהחלק ההישרדותי במוח, ולהגיע אל מצב רגשי מווסת ומוסדר יותר. כאשר אנו נמצאים במצב של ויסות רגשי, אנו מסוגלים גם להתחבר לאחרים ולתחושותיהם, ליצור קהילה ועוד. מתן דגש על הקשרים שיש לנו אחד עם השני – משפחתיים, חבריים ועוד – מאפשר לנו להתמודד עם מצבים קשים. בצורה כזו הילדים גם יוכלו לפתח חוסן ועמידות בהמשך חייהם.
3. לעודד פעולה
בשלב השלישי והאחרון צריך ללמד את הילדים לא רק לדבר – אלא גם לפעול בהתאם. כמובן שכל זה תלוי בגיל הילדים – אבל בגדול אפשר לשוחח על אפשרויות שונות להתנדבות בקהילה; לצייר או לכתוב (תרפיה באמנות / בכתיבה); וכן למצוא דרכים שונות לפעול כדי לשנות את המצב בו אנו נתונים בדרכי נועם.
אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לכוחם של ילדים החלה עם פעילת איכות הסביבה גרטה טונברי. אומנם היא עצמה החלה בפעילותה למען הסביבה כשהייתה כבר נערה, אבל היא הצליחה לסחוף אחריה אינספור ילדים בטווח גילים רחב.
במקום לשקוע במרה שחורה, עדיף תמיד לפעול למען המטרה בה אנו מאמינים. במקום להתמקד במה קרה לנו, נתמקד במה טוב אצלנו ובמה אפשר לעשות כדי לשנות וליצור את מה שאנו רוצים עבור עצמנו ואחרים. בפסיכולוגיה זה נקרא מסגור מחדש.
אז מה אומרים לילדים?
שזה בסדר להרגיש פחד ופגיעות. שתחושת הביטחון נלקחה מאיתנו, אבל ביחד נעשה הכול כדי ליצור תחושת ביטחון חדשה. שזה בסדר לדבר על רגשות ופחדים, וגם נראה להם איך עושים זאת. שצריך להמשיך להרגיש ולא להדחיק, כי רגשות הם מה שהופך אותנו לבני אדם ומה שיסייע לנו להחלים מטראומה בסופו של דבר. שצריך לבנות דברים מחדש באמצעות נקיטת פעולה אקטיבית.