אתם במטבח, מכינים את ארוחת הצהריים או הערב; לא ישנתם מספיק טוב ובראשכם מתרוצצות אלפי משימות שעדיין לא השלמתם בבית ובעבודה. ואז הילד נכנס פנימה ומתלונן: "שוב פעם עוף? איכס!"
ברגע זה אתם מאבדים שליטה ומתפרצים עליו בכעס. הוא מגיב בכעס בחזרה ובורח לחדרו. עכשיו אתם נשארים עם עצמכם, מלאי בושה ואולי אפילו שנאה עצמית – כי אתם חוששים שעשיתם משהו שעלול להזיק לילד.
אין הורה שלא עבר, עובר ויעבור את אותן תחושות… אבל כאן בדיוק המקום להכיר במציאות ולהבין משהו פשוט: אין דבר כזה הורה מושלם. אתם תעשו טעויות, אתם תתחרטו עליהן וכך הלאה. אין מדריך הפעלה להורה. אז מה עושים? ממשיכים הלאה כאילו כלום לא קרה? או שאם נרצה להגיד משהו, איך נמצא את המילים הנכונות?
כל ההורים צועקים; איש לא יודע מה עושים אחר כך. אבל מה שחשוב הוא לדעת שגם לתיקון המצב יש השפעה לא פחות משמעותית. כאשר הורים שואלים את הפסיכולוגית בקי קנדי – "איזו שיטה הורית כדאי לי ליישם?" – היא תמיד עונה אותה תשובה: "תשתפרו בתיקון המצב."
מה זה תיקון ומה המשמעות שלו
תיקון הוא חזרה אחורה לרגע בו התרחש נתק. המשמעות היא לקחת אחריות על התנהגותנו ולהכיר בהשפעתה על אחרים. כאן בדיוק המקום לציין שאין לבלבל בין תיקון ובין התנצלות ויש ביניהם הבדל: התנצלות בעצם "סוגרת את הגולל" על האפשרות לנהל דוח שיח, בעוד שתיקון פותח את האפשרות לדבר אחד עם השני.
גישת התיקון מניחה שיש קרע כלשהו (ואגב הגישה הזו טובה לכל סוגי הקשרים המשמעותיים שלנו, לא רק עם ילדינו). בפעם הבאה שאנחנו מתפרצים על הילד, או על בן הזוג או על קולגה בעבודה – במקום להכות את עצמנו, צריך להתרכז בניסיון לתקן. אבל מה יקרה אם לא ננסה לתקן?
אם נבין מה עלול לקרות במצב שבו לא ננסה לתקן, זה יוכל לסייע לנו להחליט מה לעשות. אם נחזור לדוגמה של הצעקות במטבח, העובדות כרגע הן: הבן שלנו בחדרו לבד, ככל הנראה עמוס רגשית וכועס כי אימא צעקה עליו. איך הוא יחזור למצב שבו הוא שוב מרגיש בטוח ומוגן?
אם לא נעזור לילד להתמודד עם התחושות הללו, הוא עלול לפנות למכניזם היחיד שכנראה עומד לרשותו במצבים כאלה: האשמה עצמית. זה יכול להגיע לתחושות כגון "אני לא בסדר. לא אוהבים אותי. אני גורם לדברים רעים." התחושות הללו מוכרות לנו גם כמבוגרים, ואולי בגלל שהן לא קיבלו מענה כאשר חשנו אותן כשהיינו ילדים.
אם התחושות הללו ימשיכו ללוות אותנו גם כמבוגרים, אנחנו ניטה לדיכאון, חרדות ותחושות של חוסר הערכה עצמית. אנחנו ממש לא רוצים שזה יחלחל גם אל הילדים שלנו. אנו יכולים להיות הורים טובים יותר, וזה ממש לא אומר שחייבים להיות מושלמים. כאשר מבצעים תיקון, לא רק מסייעים לילד להסיר מעצמו את תחושות האשמה; אלא משלבים גם את כל הרכיבים החיוניים שהיו חסרים: תחושת ביטחון והגנה, חיבור, אהבה, הבנה.
כאשר אנו מתקנים – אנו למעשה אומרים לילד: אני לא אתן למצב שקרה בינינו להסתיים בהאשמה עצמית. אומנם צעקנו וכעסנו לרגע, אבל אנחנו כהורים יכולים לבחור איך לסיים את הסיפור – במקום להשאיר את הילד שלנו בודד במערכה. אפשר ללמוד מזה משהו, גם עבורנו וגם עבור הילד.
זיכרון הוא האירוע המקורי בשילוב כל הפעמים בהן נזכרנו באירוע. כאשר נזכרים באירוע כואב מהעבר, בסביבה בטוחה ובתוך קשר משמעותי – האירוע עדיין שם, אבל הסיפור שאנו מספרים לעצמנו אודות האירוע משתנה. בפסיכולוגיה זה נקרא "מסגור מחדש" (Reframing). תיקון מאפשר לשנות את העבר הלכה למעשה (או לפחות לשנות את גישתנו ואת רגשותינו כלפי מה שקרה).
איך מבצעים תיקון
שלב 1 – לתקן עבור עצמנו
אי אפשר להציע חמלה ותיקון למישהו אחר, כל עוד אנחנו ממשיכים להתבוסס בהאשמה עצמית. תיקון עצמי הוא להפריד בין מי שאת/ה – ובין ההתנהגות שלך; מה שעשית. לדוגמה, "אני לא גאה בהתנהגותי לאחרונה – אבל ההתנהגות הזו לא מגדירה אותי."
גם אם יש לי מאבקים כלפי חוץ, אני נשאר טוב במהותי הפנימית. אני הורה טוב (זהות) אבל יש לי קשיים (התנהגות). זה לא אומר שאני סולח לעצמי וממשיך הלאה בלי לתקן את המצב. זו בדיוק הגישה שגורמת לי לקחת אחריות ולנסות לשנות. עכשיו אפשר לחשוב מראש איך אני רוצה להתנהל בפעם הבאה.
שלב 2 – לתקן עבור ילדינו
אין פה נוסחה מדויקת, אבל ניתן להיצמד לשלושה כללי אצבע:
- תנו שם למה שקרה.
- קחו אחריות על מה שקרה.
- אמרו מה תעשו אחרת בפעם הבאה.
לדוגמה: "אני כל הזמן חושב/ת על מה שקרה בפעם ההיא… אני מצטער/ת שצעקתי. אני בטוח/ה שזה היה מפחיד, אבל זו לא הייתה אשמתך. אני עובד/ת על עצמי להישאר רגוע/ה, גם כאשר אני מרגיש/ה מתוסכל/ת." שיחה קצרה של 15 שניות יכולה למנוע השפעה מתמשכת לכל החיים. בצורה כזו נסייע לילד להחליף את הסיפור שהוא מספר לעצמו תוך כדי האשמה עצמית, בסיפור חדש של ביטחון עצמי, תחושת הגנה וחיבור.
איך לא מתקנים
"סליחה שצעקתי עליך, אבל אם לא היית מתלונן על הארוחה – זה לא היה קורה."
"את צריכה להודות על הדברים שאת מקבלת בחיים, כמו ארוחה ביתית… ואז לא יצעקו עליך."
לא רק שזה מתכון בטוח למניעת תיקון וחיבור מחדש; זה גם רומז לילד שהוא אשם בתגובה שלנו.
מה היתרונות בתהליך של תיקון
כאשר תהליך של תיקון מבוצע בצורה נכונה – הוא מונע מהילדים לצלול אל תוך מנהרה של האשמה עצמית מתמשכת. כמו כן בבגרותם הם לא ייקחו את האשמה על עצמם עבור טעויות של מישהו אחר. כאשר ההורה מראה לילד שהוא לוקח אחריות על ההתנהגות שלו עצמו, הילד לומד לעשו תאת אותו הדבר גם בחייו.
בנוסף, תהליך מתמשך של תיקון מאפשר לנו להנחיל לילד צורות חדשות של ויסות רגשי והתנהגות חדשה: "אולי בפעם הבאה במקום להגיד 'איכס' על ארוחת הערב, תוכל להגיד 'זה לא מה שאני אוהב'?" בצורה כזו הילד לומד לבטא גם רגשות קשים עבורו, בצורה מכובדת ומכבדת עבור הצד האחר – כישור-חיים חשוב בכל גיל.
עוד חשוב לזכור שאף פעם לא מאוחר לבצע תיקון; גם כאשר הילדים יותר גדולים ואולי אף כבר בגרו. תמיד אפשר להסביר מה קרה אז, כשכעסתם, ולמה זו לא הייתה אשמתם.