אין זה סוד שפני החינוך השתנו לבלי הכר בעשר השנים האחרונות לערך. מורים וגננות בכל הארץ עובדים ללא לאות, כדי לצייד את הילדים בכישורים הנדרשים להצלחה בעולם של המאה ה-21.
בנוסף להנחלת גמישות מספקת להתמודדות עם טכנולוגיות משתנות, מורים וגננות חייבים לאמץ סביבות לימוד המעודדות מחשבה ביקורתית, יצירתיות, פתרון בעיות, תקשורת, שיתוף פעולה, מודעות לעולם שסביב ואחריות חברתית.
לצורך כך ניתן להשתמש במספר אסטרטגיות למידה בגיל הרך, כדי להכין את העוללים והילדים לעתיד חסר הגבולות העומד בפניהם.
1. טכנולוגיה משולבת
הצעירים של ימינו נולדו היישר לתוך עידן האינטרנט והמסכים. רבים מהם שולטים בטכנולוגיות הללו טוב יותר מאשר המבוגרים המלמדים אותם בכיתה. על מנת להתחבר עם הילדים הללו ולתקשר איתם, המורים והגננות חייבים ללמוד לדבר בשפתם, כמו גם להיות בקיאים בטכנולוגיה הכול כך מובנת מאליה עבור הילדים הללו.
שילוב הטכנולוגיה משמעו להכיר בצורכי הילדים ולחזק את יכולותיהם הטכניות, בד בבד עם מתן אפשרויות לימוד מעשירות. כמו בכל התפתחות חדשה, מורים רבים הנלהבים להתעדכן בחזית השינויים, פשוט לומדים להכיר את פני השטח הבסיסיים ביותר של הטכנולוגיה המשולבת. אבל אם ברצונם להצליח במעשיהם, הם צריכים יותר מהבסיס בלבד – בצורת הבנה מעמיקה של הכלים הקיימים, כמו גם מחשבה מעמיקה על הצורה בה הם יכולים לשרת ולהעצים את הלמידה.
מעבר לכך, קלות החיבור והנגישות שנמצאים בבסיס הכלים החדשים מחייבים את המורים והגננות להדגיש את חשיבות הבטיחות באינטרנט.
2. מבני לימוד שיתופיים
הימים בהם הלימודים היו מרוכזים במורה חלפו ועברו, וכיום שיטות הלימוד מתרכזות בתלמיד. למידה שיתופית מביאה למעורבות גבוהה בכיתה על ידי יצירת אינטראקציה בין התלמידים עצמם. במקום לפנות לתלמיד אחד בכל פעם, המורה / גננת מאפשרים לילדים לדבר על חומר הלימוד בינם לבין עצמם בקבוצות, ובכך להגדיל משמעותית את רמת ההשתתפות בשיעורים.
בגישה זו, התלמידים עובדים לא פחות קשה מהמורים. המורה / גננת הופכים מ-One Man Show לזרזים המעודדים רמת מעורבות גבוהה בקרב התלמידים. גישה זו מובילה להישגים טובים יותר, ובמקביל לקידום רעיונות כגון עבודת צוות ועוד.
3. הדרכה אישית
המורים והגננות יכולים ליצור חוויות לימודיות, המותאמות אישית לצרכים ספציפיים של התלמידים בכיתה, בגן או במעון היום. לצורך כך ניתן להשתמש בשלוש גישות לימודיות – חזותית, שמיעתית ותחישתית (קינסתטית). מושגים אלו מגיעים מעולם הניתוב הנוירו לשוני, או NLP בקצרה, כאשר יש להבדיל בין סגנונות למידה לסגנונות חשיבה.
בנוסף המורים והגננות יכולים להתאים את צורת הלימוד במתן משימות עצמאיות לפי רמת ידע / מוכנות, כאשר המורים משמשים על תקן של מדריך מסייע במידה שהילדים נתקלים בשאלות ומכשולים. דרך נוספת ליצור הוראה אישית היא לתת לילדים לבחור את הפעילות לפי תחומי עניין. מתן אפשרויות בחירה היא דרך מצוינת להניע את הילדים לפעולה.
כאן המקום לציין שקבוצות לימוד קטנות היא אחת הדרכים היעילות ביותר לתת מענה למגוון רחב של סוגי למידה וסוגי לומדים.
4. הצבת מטרות
אחת הדרכים הטובות ביותר לעודד ילדים לקחת בעלות על תהליך הלמידה שלהם, היא לערב אותם בתהליך הצבת המטרות. בשלבים הראשונים של התהליך, הגדרת מטרות צריכה להיות מאוד ברורה ולהיעשות בצורה פשוטה. לדוגמה, שיחות בתדירות קבועה עם הילדים בנוגע להתקדמותם בתחומים נקודתיים.
מורים וגננות יכולים לעודד הגדרת מטרות גם באמצעות עזרים חיצוניים, כגון ארגוניות, תרשימים ועוד. באופן כללי, סיוע לתלמידים להשיג את מטרותיהם דורש מהמורים והגננות לספק משוב ממוקד ותדיר, לצד שפע זמן למחשבה ורפלקסיה.
5. הוראה מעבר לתוכנית הלימודים
בניגוד לגישה המסורתית של לימוד נושאים בצורה מבודדת, הצגת מספר רב של נושאי לימוד במקביל יכולה לסייע לילדים להעמיק את הידע ואת כישוריהם בנושאים אלו. כמובן שגישה זו דורשת יותר מהמורה / הגננת. ייתכן שיהיה קל לשלב תוכן בנושאי מתמטיקה, מדעים או מדעי החברה יחד עם קריאה או כתיבה; אבל לעומת זאת, יותר מאתגר לשלב את כל הנושאים יחד.
לדוגמה – למידה מבוססת פרויקטים מאפשרת לילדים להשלים פרויקט כלשהו, המסתיים בתוצאה מובהקת מסוג מסוים. דוגמה נוספת היא למידה על בסיס חקירה: הילדים שואלים שאלות על דעת עצמם בהתאם לתחומי העניין שלהם, שאותן ניתן לחקור בהמשך.
שיטות אלו עובדות כל כך טוב מכיוון שהמורים והגננות לא פשוט אומרים לילדים את מה שהם צריכים לדעת ("שופכים את החומר"), אלא מעודדים את הילדים לחקור בעצמם את הנושאים הללו בצורה משמעותית, שבה כל הנושאים באים לידי ביטוי במקביל.
בסרטון המצורף (9 דקות באנגלית) ניתן לראות כיצד קבוצת ילדים בני 5 משתתפת בלמידה שיתופית מבוססת פרויקטים. שיטות לימוד אלו הן גם כיפיות עבור הילדים, וגם מניעות לפעולה ומעודדות שיתוף.
6. הערכה לצורך למידה
גישה זו היא תהליך של איסוף מידע הנעשה על ידי מורים וגננות, במטרה לסייע להם להתאים את שיטות ההוראה לצורכי התלמידים.
הערכות מסכמות לא תמיד נותנות תמונה ברורה של הידע הנמצא ברשות התלמיד. עד שהנתונים נאספים, לפעמים זה כבר מאוחר מדי. המורה / הגננת עוברים לנושא הבא בחומר הלימוד, ומותירים מאחור תלמידים רבים שלא הבינו במלואם את הנושאים הקודמים.
כדי למנוע ממצבים כאלה להתרחש, יש לפקח על רמת ההבנה של הילדים תוך כדי תהליך הלימוד – וזאת באמצעות תצפיות, אסטרטגיות של שאילת שאלות, דיונים בכיתה, יומני לימוד, הערכה עצמית ועוד. ניתן לפקוח על ההתקדמות בחומר והבנתו בקרב תלמידים יחידים, קבוצות ואפילו כל הכיתה, ואז להתאים את התהליך לצרכים השונים של כל אחד באמצעות תמיכה או מתן אתגרים כפי הנדרש.