איך קובעים, מציבים ומגדירים גבולות לילדים

הצבת גבולות לילדים

ככל שהילדים מתבגרים מתינוקות לגיל הגן, כך קשה יותר להציב להם גבולות מדויקים. אז איך בדיוק נקבע מה זה גבול, ואיך נציב גבולות נכונים שיבהירו לילדים מה מותר ומה אסור.

מדוע צריך בכלל גבולות

ילדים צריכים חוקים וגבולות שיגדירו להם עד היכן מותר להרחיק לכת במגוון סיטואציות. חוקים וגבולות נועדו כדי להגן על הילדים מפני פגיעה, וכן כדי להבהיר להם כיצד להתנהג בחברה ושלא הכול יתנהל לפי דרכם ורצונם (כי ככה זה בחיים, גם אצלנו המבוגרים).

הבעיה העיקרית עם הגדרת גבולות היא לא עצם ההגדרה, אלא הקושי של הילדים לקבל אותם ולפעול לפיהם (לדוגמה: הגבלת זמן מסך). זה קורה בעיקר החל מגיל שנתיים, כאשר מופיעות התנגדויות ראשונות להצבת גבולות.

חשוב מאוד להציב גבול, אבל במקביל גם לאפשר לילדים להביע את עצמם בתוך הגבול. אם תאסרו עליהם לעשות יותר מדי דברים, ולא תאפשרו להם להתבטא בכלל – זה יוביל לתוצאות ההפוכות.

מה קורה כשאין גבולות

מי שלא ילמד להתמודד עם הגבולות המינוריים והקטנים כבר בגיל צעיר, יתקשה להתמודד עם גבולות גדולים ומשמעותיים יותר לאורך שנות הילדות. זה עלול להוביל לפגיעה באיכות החיים – הן של הילדים והן של המבוגרים סביבם.

ילדים שלא הוצבו להם גבולות ברורים, ינסו כל הזמן לבחון את הגבולות מחדש. זה יכול להיעשות בצורת התנהגות בעייתית ואף אלימה לעיתים. כמו כן שני ההורים צריכים לשדר את אותו מסר בדיוק, אחרת הילד יבין מי ההורה שנוטה לוותר – ואליו הוא יפנה עם עיני כלבלב פגוע.

איך מגדירים גבולות בצורה נכונה

כדי לקבוע גבולות בצורה שגם תהיה מובנת וגם ידידותית, כדאי להיצמד מראש לכמה עקרונות בסיסיים:

1. הגדירו מראש ביניכם ההורים, מה החוק הדרוש בבית ואיזה גבולות נציב לו. לדוגמה, החוק אומר שכל אחד ישן במיטה שלו; אבל הגבול (שהוא צורת היישום של החוק) קובע שילדים עד גיל 4 הולכים לישון עד 8 בערב לכל היותר (לעומת מבוגרים).

2. לשבת ביחד עם הילדים בצורה מסודרת, ולהציג את החוקים ואת הגבולות שנקבעו. לא לעשות זאת בצורה "צבאית" של הנחתת פקודות, אלא בצורה שיתופית עם הסברים מדוע זה כך ולא אחרת. כדאי לזכור: גבול מציבים על התנהגות, אבל לא הרגשה. "מותר לך לכעוס, אבל אסור לך להרביץ".

3. לא מספיק רק להגיד מה אסור ומה לא, אלא צריך ואף חובה להגיד גם מה מותר ומה כן. לדוגמה: "אכלת מספיק שוקולד, עכשיו תקבלי תפוח". כמו כן חיזוקים חיוביים גם הם כלי חינוכי יעיל מאוד, מכיוון שהם מלמדים את הילדים מה אתם כן רוצים שיקרה – ברגע שזה קורה (במיוחד במצבי כעס / בכי / התפרצויות זעם).

4. אתם ההורים מהווים דוגמה חיה ונושמת לילדיכם. אתם לא יכולים לדרוש מהם לשבת בארוחת הצהריים או הערב בלי מסכים, בעוד שאתם עצמכם כן עושים זאת. בכך אתם משדרים לילדים מסרים סותרים, חוסר עקביות ואפילו שקרים. כשאומרים ש"חינוך מתחיל בבית", הדוגמה האישית היא אחת מהמשפיעות ביותר; לעיתים אף יותר מדוגמה מילולית.

מהו גבול – הסבר מאת מיכל דליות

המאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי אצל הגורמים הרלוונטיים