הסרט הבא מוכר לחלק ניכר מההורים. אתם קוראים לילדים לבוא לאכול, אבל אין תגובה. בסוף אתם צועדים בהחלטיות לחדרם, מנתקים את משחק הווידאו מהחשמל – והם מתחילים לכעוס ולהשתולל.
לנו, ההורים, נדמה שכל משחקי הווידאו הללו הם סתם בזבוז זמן משווע. את הזמן היקר הזה היה אפשר להשקיע בדברים טובים יותר; בטח ובטח כאשר חלק ניכר מהמשחקים הללו מבוססים על אלימות מסוג כזה או אחר.
אבל מה היה קורה אם לרגע היינו עוצרים, ובמקום לנתק את החשמל – לשאול את הילדים מה כל כך חשוב להם במשחקים האלה? הקואוצ'רית והסופרת האמריקאית קארה ליין, עשתה בדיוק את זה עם ילדיה.
היא שמחה על כך שעשתה זאת, כי ילדיה הגיבו בתדהמה ושאלו: "אימא, את באמת רוצה לדעת?" והיא ענתה: "כן."
הילדים אמרו: "אימא, כולם משחקים במשחקי וידאו."
והם לא הגזימו. לפי נתוני Entertainment Software Association, כ-2.5 מיליארד בני אדם בכדור הארץ הם גיימרים (Game = משחק, Gamer = שחקן וידאו). זה בערך שליש מאוכלוסיית העולם כולה.
ילדיה של קארה עזרו לה לגלות עולם שלם שלא הייתה מודעת לקיומו, ובטח שלא ידעה כיצד לחנך. גיימינג בימינו הוא חוויה רבת משתתפים, אינטראקטיבית ומחוברת לנדבכים רבים. היא מלאת תחרותיות, פתרון בעיות, חידות, שימוש בהגיון ועוד דברים טובים מהסוג הזה.
בנוסף עולם הגיימינג עשיר בשיחה, תרבות, היסטוריה, מוזיקה מקורית, אמנות, דיאלוג וביצוע בחירות מוסריות – כל הדברים שתרצו שילדיכם ילמדו. כמו כן – מאחורי גיימינג יש פילוסופיה, אסטרטגיה וניהול יכולות.
דמיינו שאתם קוראים ספר ממש טוב, או צופים בסרט מעולה או באירוע ספורט; רק שהפעם אתם יכולים להתנהל בתוכו, להתחרות עם אחרים ולהיות באינטראקציה עם המדיום הזה. זוהי בדיוק חוויית הגיימינג המודרנית.
ילדיה של קארה לימדו אותה עוד דברים על עולם הגיימינג. לדוגמה, אם היא מכבה להם את המשחק – הם מקבלים השעיה. "יש לנו אחריות אבל את מבקשת מאיתנו כל הזמן לכבות את המשחק. אי אפשר לכבות משחק אונליין. באמת, אימא, את לא יכולה לעצור משחק."
"למעשה את ממש פוגעת בנו כשאת קוראת לנו 'מתבודדים'. אנחנו נמצאים במשחק חי בזמן אמת עם הרבה שחקנים וחברים אחרים, ואנחנו ממש מכירים חברים, אמיתיים, חדשים."
באותו יום קארה הבינה משהו חשוב. היא הרבה יותר בודדה כשהיא מכינה ארוחת ערב במטבח, מאשר ילדיה שמשחקים במשחקי וידאו בחדרם. היא החלה להתייחס לילדיה כאל גיימרים אמיתיים, ובכל פעם שמתקרבת שעת הארוחה המשותפת – היא קוראת להם בסגנון הבא: "ארוחת הערב כמעט מוכנה; באיזה שלב אתם נמצאים במשחק?"
בצורה כזו הילדים מגיבים יותר טוב, והמשפחה כולה מתיישבת יחד לאכול בנינוחות. לדוגמה, אחד מילדיה של קארה ביקש ממנה שתאפשר לו זמן-משחק לעצמו החל משעה 3 בצהריים. מה היא עשתה? הסכימה לבקשה, בתנאי שהוא יעשה את שיעורי הבית, ידבר עם סבתא שלו בזמן ארוחת הצהריים וינכש עשבים בחצר (כל כך אמריקאי). הילד הסכים וכולם הרוויחו.
אם יש משהו שחשוב לילדיכם – עשו ככל שניתן שיהיה חשוב גם לכם. זה בדיוק מה שאומר דר' כריס הסקל – פרופסור לפסיכולוגיה קלינית והמאמן הראשי של תחום הספורט האלקטרוני באוניברסיטת בויסי. הוא מחפש גיימרים עם מטרות שמוכנים ורוצים להשתפר, ולא רק הוא. מכללות רבות בארצות הברית נותנות כיום מלגות לימודים לשחקני אונליין (eSports), וגם הצבא ותעשיות אחרות משתמשים כיום במשחקי וידאו להדמיות חשובות.
כדאי ומומלץ להתייחס לגיימינג של הילדים כאל עוד ענף ספורט בו הם עוסקים. האם תגיעו למשחק כדורגל של הילד, ותצעקו עליו ועל המאמן שעכשיו צריך לעשות שיעורים ולהוריד את הזבל? כנראה שלא. אפשרו לילדים את זמן המשחק שלהם, כל עוד הם מבצעים את מטלותיהם השוטפות.
רגע, אחד – אבל מה עם החסרונות?
אין ספק שיש חששות רבים בכל הנוגע לתקשורת מקוונת וכיוצא בזה; אבל זו בדיוק הסיבה להיות מעורבים יותר בחיי ילדיכם. צריך לנהל דו שיח רציף ומתמיד עם הילדים בנושא התנהלות נכונה אונליין, כמו גם על איזון (לא יותר מדי זמן משחק על חשבון דברים אחרים).
גם כיום, כאשר ילדיה של קארה כבר בוגרים – ומפרידים ביניהם כמעט 500 קילומטרים – הם עדיין משחקים יחד אונליין. הגיימינג עזר לשמור על אחוות האחים והקשר המשפחתי.
אז מה העצה של קארה להורים ולבני משפחה באופן כללי? וגם למורים ולאחרים שבאים במגע עם גיימרים: תהיו סקרנים.
הנה פתרון פשוט: התחילו לשוחח עם הילדים הגיימרים שלכם, ושאלו אותם שלוש שאלות:
- אילו משחקים אתם משחקים?
- מדוע אתם נהנים לשחק דווקא במשחקים האלה?
- האם אני יכול/ה לראות אתכם משחקים מדי פעם?
אם לא נאמץ לליבנו פעילות כל כך חשובה לילדינו, אנו עלולים לאבד את התקשורת ואת הקשר עם האנשים החשובים לנו ביותר.
מבוסס על שיחת טד