אדלר היה הראשון שקבע שלאחים, במשפחת המוצא יש השפעה חשובה מאד, על התפתחות האישיות. בתקופתו, וגם אחריו, מרבית התיאוריות התייחסו להשפעת ההורים בלבד. "אחאים" – מערכת היחסים בין האחים.
קבוצת השווים – האחים:
באמצעות היחסים עם האחים, הילד לומד מי הם האנשים בעולם, ומתאמן ביחסי אנוש. האם אפשר לתת בהם אמון, האם צריך לשתף פעולה. האם גדול מגן על קטן. האם מתייחסים תוך וותרנות, התחשבות, שליטה. המושג מערך משפחתי בתיאוריה האדלריינית, מתייחס למספר דברים:
- Ordinal position – המיקום הכרונולוגי של הילד במשפחה.
- Birth order – סדר הלידה – המקום הפסיכולוגי, שניתן למיקום הכרונולוגי.
- מרווח השנים בין הילדים.
- מין הילד בסדר ההולדה (לדוגמה: בן בכור או בת בכורה, בן אחרי שלוש בנות, הבן/בת השניים מאותו המין).
- נלקחים בחשבון ילדים שנפטרו, או הפלות – אם מדובר אודותם במשפחה).
מיקום של כל אחד מהילדים, במערך, מעמיד משימה להתמודדות של אותו ילד וגם לאלה שלפניו ואחריו. שם המשחק: תפוס מקום! מתפתחת דינמיקה בין הילדים במשפחה, לגבי המקום הפסיכולוגי. התשובות לשאלות: מי אני ומה אני שווה – קשורות למי נמצא לפני ומי אחרי, לתשובות שמצאו לעצמם האחים/ות האחרים/ות, ולמה שקורה בינם ובינו, לבין ההורים. כשההורים נותנים לילד התייחסות מסוימת הם בעצם מקבעים דפוסי התנהגות של הילד. כל שנותר לילד הוא פשוט להמשיך ולהתנהג כך… המודעות ההורית כאן חשובה מאד: על ההורים לפתוח, להרחיב את קשת האפשרויות התפקודיות והפסיכולוגיות של הילדים. כך יוכלו הילדים לתפוס את עצמם באופן מגוון ורחב יותר. התנאי הצר של תפיסתם את עצמם יתרחב. הם יוכלו להתמודד טוב יותר במצבים שונים בחיים. חשוב מאד לזכור שהמערך המשפחתי לא מתייחס רק למיקום הילד במשפחה (בכור, אמצעי, צעיר ויחיד) אלא גם למיקום ולתפיסה הפסיכולוגית. על ההורים מוטלת אחריות רבה שלא לקבע את הילדים בתפקידים פסיכולוגים סטריאוטיפים חיוביים או שליליים כגון: העצלן, השקדן, טוב הלב, החרוץ, היצירתי, המוכשר, המוצלח, העוזר לאמא, השובב, המלשן הממזר ועוד…
כולנו חיים בחברה תחרותית, וחלק מאתנו תחרותיים, במובן שאנחנו צריכים להוכיח: מי צודק? מה הכי נכון? האווירה הזאת, יחד עם חלוקת תפקידים דיכוטומית, יוצרת תפיסת עולם, שבה כל ילד חייב לסגור לעצמו טריטוריה. ילדים שיוצרים טריטוריות, שומרים שאף אחד לא יכנס אליהם, אפילו אם הטריטוריה היא שלילית. הרווח – בטחון רגשי, העונה תשובה חד-משמעית לשאלה: מי אני? ("ירון השובב", ", "מיכל המפונקת"). אני כבר לא צריך לשאול את עצמי יותר. כיוון שלכל ילד יש צורך לפתח משמעות אישית ייחודית, בטעות אנחנו מאמינים שייחוד זה יחידי-מיוחד. כאילו לא יכולים להיות שני ילדים טובים, ספורטאים, ולהישאר עם המשמעות הייחודית של כל אחד.
התנהגות ההורים , במילים ובמעשים, מודעים ולא מודעים, היא המשפיעה על גישתו של הילד כלפי החיים ובאמצעותה גם על התפתחות אופיו ,התפתחותו הרגשית ותפקודו בחיים. תוויות, עלולות לקבע ולהזיק הן בילדות והן בבגרות וגם ביחסי האחים. יש הבדל בין תווית/תפקיד שלילי (המרביץ, השכחן, הביישן, המטומטם, הווכחן) לבין תווית/תפקיד חיובי (האחראי, הלמדן, הצייתן, המצליחן, הכישרוני, היצירתי). שני המקומות מקבעים את הילד ולא מאפשרים לו מרחב ובחירה. עלולים להצר את צעדי הילד ולעכב את התפתחותו. התפקיד החיובי בעיקר מקבע את הילד והתפקיד השלילי מזיק והורס. מה הילד חושב על עצמו? (רק אם אני… אז אוהבים אותי ויש לי מקום ואני שייך…) מה הילד מרגיש? (פחד שמא לא יגשים את התפקיד….) מה הוא חושב על העולם? (מגביל לדבר אחד… יש רק אפשרות אחת…) איך הוא צפוי להתנהג? (יקובע באותה התנהגות….)
יש לתת הזדמנות לילד לניידות בתפקידים: להיות מוצלח לפעמים, להיות עצוב ומקופח לפעמים, חברותי בצורה לא כפייתית, לעזור לאחרים לפעמים, לדאוג לעצמו. חשוב לפתוח את כל האפשרויות לפניו.
למה להורה נוח לקבע את הילד בתפקיד חיובי?
- זה נוח
- זה מחמיא להורה
- יותר קשה להתמודד עם התנהגויות מפריעות לפעמים
תפקיד ההורים:
- לא לסגור טריטוריות. לעזור לילדים לצאת מהטריטוריות שבחרו: במקום: "אתה עצלן!", "היום התעצלת!" במקום: "אתה שקדן וחרוץ", "היום בא לך ללמוד" – זה פותח אפשרות גם לרצות לפעמים, לשחק עם חברים.
- ההפסד בתוויות: הרבה אופציות שיכלו לבחור, לא היו פתוחות בפניהן.
- לאפשר לילד האחראי- לפעמים גם לשכוח ולא לשים לב וזה בסדר.
- לאפשר לילד הממושמע והמרצה- לפעמים לפרוץ גבולות וזה בסדר (להעלים עין) ועוד….
- לא להתערב בדינמיקה בין הילדים. "אנחנו סומכים עליכם שתסתדרו".
- לאפשר לילדים להיות מועילים ותורמים.
- קבלה ללא תנאי, אהבה ללא תנאי- לאהוב את ילדך כמו שהוא, זה לוותר על הרצון שהוא יהיה כמו שהייתי רוצה.
- להפוך את החסרונות ליתרונות
- להאיר בפנס את חזקותיו ויכולותיו של ילדי- להסתכל עליו במשקפיים אחרות.
- לא לעשות השוואות –לראות כל אחד כישות נפרדת יחידה ומיוחדת.
- להעצים כל אחד ביכולותיו וכישוריו
- להימנע מאמירות מקבעות כמו: "אתה גאון בחשבון", "את כזו ילדה חרוצה", "את רקדנית מעולה", " אתה חנון", אתה קמצן" וכו'
בכל בית מתרחשים המון דברים קטנטנים: נולדנו כאן (שנינו) או עלינו מארץ אחרת, המקום שבו החלטנו לגור (כפר ירוק, או עיר), הצבעים, התמונות, הווילונות, הריהוט, מרכז המשפחה. הילדים באו מבחירה, או לעיתים יש מה שאנחנו קוראים "פנצ'ר", או תאומים, שלישייה, הפתעות שונות… אוכלים יחד?… תהליכי קבלת החלטות, תפקידים מיוחדים לאבא, לאמא… בתוך המערכת המשפחתית ישנם כוחות הנעים בכיוונים שונים. יש מסרים סמויים, יש גלויים, יש סודות? כלפי הילדים או בכלל… וישנם רצונות שונים של כל אחד מחברי המשפחה. כל אחד, מבני המשפחה מתנועע במעגלים נוספים. קיימת אינטראקציה, בה כל אחד משפיע וגם מושפע. מתקיים איזון שניתן להפרה בקלות.
האיזון בנוי על נתינה וקבלה.
מבחינתו של אדלר, השאלה העיקרית הייתה ונשארה שייכות – מה מקומי, לאן אני שייך, איך אני משתלב. במשפחה, השאלות האלה נשאלות לראשונה, ומתחיל תהליך הסקת המסקנות, ומתהווה סגנון ההתנהגות. סגנון החיים מורכב מהאמונות, שהן תשובות שענינו על השאלות: מהו העולם, מי אני, מה אני שווה, מה אני צריך לעשות – אותן פתח האדם מתוך מסקנות שהסיק ממה שחווה במשפחת המוצא.
המשפחה, עבור הילד = העולם. הוא איננו מבין שהדברים שקורים, שהאווירה, היא רק במשפחה שלו, הוא מאמין שככה הם החיים. ומכיוון שהוא חייב לגבש סגנון חיים, שיתאים לו, הוא נוקט עמדה ומחליט מה טוב עבורו. תפקיד ההורים: לעזור לילד לא לגבש מסקנות טוטליות: מסקנות ¬ לכן, אני חייב….