חרדת נטישה היא מצב משתנה מאוד בין ילדים: חלק מהתינוקות הופכים להיסטריים כשאתם מחוץ לטווח הראייה שלהם גם לזמן קצר מאוד. ילדים אחרים מפגינים חרדה מתמשכת בפרידות במהלך הינקות, הגיל הרך וגיל גן חובה.
הקלה על מעברים עבור ילדיכם ועבורכם
כדי לשרוד חרדת נטישה הטריק הוא הכנה, מעברים מהירים ולתת לזמן לעשות את שלו. למרות שלעתים קרובות אנו נזכרים שילדינו מפסיקים לבכות תוך דקות ספורות מהפרידה שלנו, כמה מכם כבר הרגישו שאתם "עושים משהו לא נכון" כאשר ילדכם נאחז ברגליכם, בוכה כדי שתישארו ומתאבל על הפרידה?
למרות שמדובר בהתנהגות נורמלית לחלוטין וסימן יפהפה לקשר משמעותי, חרדת נטישה יכולה להיות מטרידה עבור כולנו. הנה כמה עובדות על חרדת נטישה וטיפים לשיפור המצב.
חרדת נטישה לפי גיל ושלב התפתחותי
תינוקות
חרדת נטישה מתפתחת לאחר שילד מבין את קביעות האובייקט. ברגע שהתינוק מבין שאתם באמת לא שם, זה עלול להשאיר אותו לא שקט. למרות שחלק מהתינוקות מפגינים קביעות אובייקט וחרדת נטישה כבר בגיל 4 עד 5 חודשים, רובם מפתחים חרדת נטישה חזקה יותר בסביבות גיל 9 חודשים. הפרידה יכולה להיות גרועה יותר אם התינוק רעב, עייף או לא מרגיש טוב. שמרו על מעברים קצרים ושגרתיים אם זה יום קשה.
פעוטות
פעוטות רבים מדלגים על חרדת נטישה בינקות ומתחילים להפגין אתגרים אלו בגיל 15 או 18 חודשים. הפרידות קשות יותר כאשר ילדים רעבים, עייפים או חולים (דברים שלמעשה מתרחשים ברוב תקופת הפעוטות). ככל שילדים מפתחים עצמאות במהלך תקופת הפעוטות, הם עשויים להיות מודעים עוד יותר לפרידות. התנהגויותיהם במהלך פרידות יהיו רועשות, דומעות וקשות לעצירה.
הגיל הרך
עד גיל 3 רוב הילדים מבינים בבירור מה ההשפעה שלהם עלינו במהלך פרידה, כאשר הם חרדים או נמצאים במצב של תחנונים. זה לא אומר שהם לא חווים לחץ, אבל הם בהחלט כמהים לשינוי. לפיכך היו עקביים: אל תחזרו לחדר בעקבות תחנוני הילד, ובטח שלא לבטל תוכניות בגלל חרדת נטישה. עקביות מתמשכת, מתן הסברים והקפדה על חזרה בדיוק בזמן שהבטחתם – הם המפתח.
איך להתמודד עם חרדת נטישה: 6 טיפים שכדאי לנסות
1. הקפידו על פרידות קצרות
צרו לכם ולילד "טקס פרידה" קבוע וקצר, כדי להפוך את האירוע לכמה שיותר נעים. בין אם מדובר בתנועות ידיים מיוחדות, מתן שלוש נשיקות בכניסה לגן או מתן שמיכה או צעצוע מיוחד רגע לפני שאתם הולכים – הקפידו שהפרידה תהיה קצרה ונעימה. אם תתמהמהו, גם זמן המעבר יתארך – וכך גם החרדה.
2. היו עקביים
נסו לבצע את הפרידה באותו אופן, עם אותו טקס ובאותה שעה מדי יום, כדי למנוע גורמים בלתי צפויים ככל האפשר. שגרה יכולה להפחית את הכאב הרגשי, ולאפשר לילדכם לבנות אמון הן בעצמאותו והן בכם.
3. העניקו תשומת לב מלאה
ברגע הפרידה, התמקדו אך ורק בילדכם. היו אוהבים והרעיפו עליו חיבה. לאחר מכן, היפרדו ממנו במהירות – גם אם הוא מנסה לעכב אתכם או בוכה ומבקש שתישארו.
4. עמדו בהבטחתכם
כאשר אתם עומדים בהבטחה לחזור, אתם בונים אמון ומחזקים את עצמאות הילד, שכן הוא לומד לסמוך על יכולתו להסתדר בלעדיכם. הטעות הגדולה ביותר היא לחזור לכיתה כדי "לבקר" את הילד, כשעה לאחר פרידה קשה במיוחד. למרות שאתם מתגעגעים ולמרות שהכוונה טובה, לא רק שאתם עלולים להאריך את חרדת הנטישה, אלא שגם תחזירו את התהליך כולו לנקודת ההתחלה.
5. היו ספציפיים בשפה שמתאימה לילד
כשאתם מדברים על חזרתכם, ספקו פרטים שהילד יכול להבין. אם אתם יודעים שתחזרו בשעה 15:00, הסבירו זאת במונחים המוכרים לו. למשל: "אחזור אחרי שנת הצהריים". הגדירו את הזמן במונחים שהילד מסוגל לתפוס. אם מדובר בזמן ארוך יותר, תוכלו למנות את הזמן לפי מספר ה"שינות" (כמה פעמים הילד ישן בלילה) שנותרו עד שתחזרו. במקום לומר "אחזור הביתה בעוד 3 ימים", אמרו "אחזור הביתה אחרי 3 פעמים שנישן".
6. תרגלו שהות בנפרד
שלחו את הילדים לביקור אצל סבתא, קבעו מפגשי משחק עם חברים ואפשרו לחברים או לבני משפחה לשמור על הילדים (אפילו לשעה קלה) במהלך סוף השבוע. לפני תחילת מסגרת חינוכית (כמו מעון או גן), תרגלו את ההגעה למקום ואת טקס הפרידה שלכם, עוד לפני שתצטרכו להיפרד בפועל. תנו לילדכם הזדמנות להתכונן, להתנסות ולשגשג גם בהיעדרכם.
טיפ לסיום
נדיר שחרדת נטישה נמשכת על בסיס יומיומי לאחר גיל הגן. אם אתם חוששים שילדכם לא מסתגל להיות בלעדיכם, שוחחו על כך עם רופא הילדים. סביר להניח שהרופא כבר סייע למשפחות אחרות במצב דומה, והוא יוכל לסייע בהרגעת החששות ולגבש תוכנית שתתמוך בשני הצדדים.
מאמר זה אינו מהווה המלצה או תחליף לייעוץ מקצועי