אודות תאומים ולידות מרובות עוברים
תאומים מהווים כ-98 אחוז מהלידות המרובות.
- כדי ליצור תאומים זהים (מונוזיגוטים), ביצית מופרית אחת מתפצלת ומתפתחת לשני תינוקות עם אותו מידע גנטי בדיוק.
- כדי ליצור תאומים לא זהים (דיזיגוטים), שתי ביציות מופרות על ידי שני תאי זרע ומולידות שני ילדים ייחודיים גנטית.
- שלישיות הן בדרך כלל שילוב כלשהו של סוגי התאומים, עם זוג אחד של תאומים זהים ועוד תאום לא זהה.
במהלך הריון מרובה עוברים מומלץ לשמור על קשר קבוע עם הגורם המטפל, מכיוון שמצב זה מקושר עם סיכונים בריאותיים לאם ולתינוקות כאחד. כמו כן בהריון מרובה עוברים מומלץ ללדת בבית חולים ולא בבית.
לידות מרובות עוברים שכיחות יותר מבעבר, עקב הגיל הממוצע המתקדם של האמהות לצד ההתקדמות ברפואה, ובמיוחד השימוש בתרופות פוריות.
תאומים זהים הם בעלי אותו מידע גנטי בדיוק. מצב זה שונה מתאומים לא זהים, שהם ילדים ייחודיים ונפרדים מבחינה גנטית. למעשה הם דומים לאחים שנולדו בלידה רגילה ובזמנים שונים.
תאומים נוטים פחות או יותר להיות זכרים ונקבות באותה מידה. בניגוד לאמונה הרווחת, שכיחות התאומים אינה מדלגת על דורות.
גורמים המגבירים את הסיכוי ללדת תאומים
יש נשים עם סבירות גבוהה יותר מאחרות ללדת תאומים. הגורמים המגבירים את הסיכויים כוללים:
- גיל האם – לנשים בשנות ה-30 וה-40 לחייהן יש רמות גבוהות יותר של הורמון המין אסטרוגן, בהשוואה לנשים צעירות יותר, והשחלות שלהן מייצרות יותר מביצית אחת בכל פעם.
- מספר הריונות קודמים – ככל שמספר ההריונות הקודמים היה גדול יותר, כך הסיכוי גדול יותר להרות תאומים.
- תורשה – אישה נוטה יותר להרות תאומים זהים אם היא עצמה תאומה זהה, כבר ילדה תאומים זהים, או שיש לה אחים ואחיות שהם תאומים זהים. לנשים אלו יש ביוץ יתר והן מסוגלות לייצר יותר מביצית אחת בכל פעם.
- גזע – לנשים אפריקאיות יש את השכיחות הגבוהה ביותר של תאומים, בעוד שלנשים אסייתיות יש את הנמוכה ביותר.
- רפואה – הליכים רבים מסתמכים על גירוי השחלות באמצעות תרופות פוריות כדי לייצר ביציות, ולעתים קרובות, משתחררות מספר ביציות בכל ביוץ. בהליכי הפריה חוץ גופית עוברים מרובים מועברים לרחם, כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה.
- משקל – לנשים עם עודף משקל יש סיכוי גבוה יותר להרות תאומים.
תהליך ההפריה
הורמונים המופרשים על ידי השחלות וכן בלוטת יותרת המוח, שולטים במחזור החודשי. המחזור הממוצע נמשך כ-28 ימים.
לאחר מחזור חודשי, רמות עולות של אסטרוגן מסייעות לעבות את רירית הרחם (אנדומטריום), ולשחרר ביצית מאחת השחלות (ביוץ).
אם הביצית מופרית במסעה במורד החצוצרה, היא מתמקמת ברירית הרחם המעובה, מתחילה להתחלק ומתפתחת לעובר.
תאומים זהים (מונוזיגוטים)
כאחד מכל שלושה זוגות של תאומים הוא זהה. זה קורה מכיוון שהביצית המופרית מתחלקת לשניים, עדיין בעודה אוסף זעיר של תאים. החצאים העצמאיים מתפתחים לאחר מכן לשני תינוקות, עם אותו מידע גנטי בדיוק.
תאומים שנוצרים מביצית אחת וזרע אחד, נקראים תאומים זהים או מונוזיגוטים (תא אחד). המנגנונים הביולוגיים שגורמים לביצית המופרית היחידה להתפצל לשניים, נותרים בגדר תעלומה.
כרבע מהתאומים הזהים הם תמונות ראי זה של זה, מה שאומר שצד ימין של ילד אחד תואם לצד שמאל של התאום שלו.
תאומים לא זהים (דיזיגוטים)
כשניים מכל שלושה זוגות של תאומים הם לא זהים. שתי ביציות נפרדות מופרות על ידי שני תאי זרע נפרדים, וכתוצאה מכך נוצרים תאומים לא זהים או דיזיגוטים (דו-תאיים).
תינוקות אלה לא יהיו דומים אחד לשני, והם יותר יהיו כמו אחים שנולדו בזמנים נפרדים. התינוקות יכולים להיות מאותו מין או ממינים שונים.
סוג שלישי של תאומים
יש חוקרים שמאמינים שייתכן שיש סוג שלישי של תאומים, אם כי הדעות הרפואיות עדיין חלוקות. התהליך המוצע הוא שהביצית מתפצלת לשניים, וכל חצי מופרה לאחר מכן על ידי תא זרע אחר. תיאוריה זו היא ניסיון להסביר מדוע חלק מהתאומים הלא זהים נראים זהים.
הריון עם תאומים
אורך ההיריון הרגיל עבור תינוק יחיד הוא כ-40 שבועות. עם זאת, הריון של תאומים (זהים או לא זהים) הוא בדרך כלל בסביבות 38 שבועות או מוקדם יותר. כ-68 אחוז מהלידות מרובות העוברים מתרחשות בטרם עת, ודורשות אשפוז במעון טיפול מיוחד או ביחידה לטיפול נמרץ יילודים.
זמן הריון קצר זה נובע מהדרישות המוגברות מגוף האם, ומחוסר היכולת של התינוקות לקבל את כל החומרים המזינים הדרושים להם ברחם. מכיוון שתאומים בדרך כלל נולדים פגים, יש סיכוי גבוה יותר למשקל לידה נמוך. פגות קשורה לסיכון מוגבר למספר הפרעות, כולל צהבת.
טיפול טרום לידתי לנשים הנושאות תאומים
במצב של היריון מרובה עוברים, סביר להניח שייקבעו בדיקות תכופות יותר עם הצוות המטפל, זאת עקב הסיכונים הגבוהים יותר הכרוכים בהריונות מרובה עוברים.
מומלץ לדבר עם רופא המשפחה אם את סובלת מלחץ נפשי בשל ההריון, המשפיע על בריאותך הנפשית. נשים בהריון מרובה עוברים נוטות יותר לסיבוכי הריון, כולל: לידה מוקדמת, רעלת הריון, היפרמזיס גרבידארום, סוכרת הריון, אנמיה, כולסטזיס של ההריון, פוליהידרמניוס (עודף מי שפיר) וכן דימום.
חשוב גם לדעת האם התאומים חולקים שליה אחת, שכן שיתוף שליה פירושו גם שיתוף אספקת הדם מהאם. אם שיתוף אספקת הדם אינו שווה, הדבר עלול להוביל לסיבוכים. מסיבה זו, נשים הנושאות תאומים שחולקים שליה – יצטרכו לעבור בדיקות טרום לידתיות תכופות יותר.
תאומים שחולקים שק שפיר הם בעלי סיכון גבוה אף יותר לסיבוכים, שכן קיים פוטנציאל לסיבוך חבל הטבור ולניתוק אספקת הדם. במקרה זה ההריון מנוטר מקרוב עוד יותר, וייתכן שמומלץ ללדת את התאומים מוקדם יותר.
לידה של מספר תינוקות
מומלץ שנשים בהריון עם תאומים יילדו בבית חולים ולא בבית. ניתן ללדת את התינוקות כרגיל באופן וגינלי, אך ניתוח קיסרי עשוי להיחשב כחלופה טובה יותר בנסיבות מסוימות.
במהלך הריונות עם תאומים, האם עלולה לחוות בחילות בוקר קשות, סוכרת הריון, לחץ דם גבוה או התחלה מוקדמת של לידה עקב ירידת מים בטרם עת, מה שמוביל ללידה מוקדמת.
עבור התינוקות, סיכונים מוגברים כוללים לידה מוקדמת, סיבוכי לידה עקב שליה או כלי דם משותפים וכן היצרות רחמית.
בדיקת זיגוטיות
קשה לדעת אם תאומים הם זהים או לא זהים בלידה. חלק מהתאומים הזהים עשויים להיוולד עם סטים נפרדים של קרומים, מה שעלול להוביל להנחה השגויה שהתינוקות הם אחים לא זהים.
דרך אחת להבחין בהבדל היא לבצע בדיקת DNA של התאומים. תאומים זהים חולקים את אותו מידע גנטי, בעוד שתאומים אחים חולקים כמחצית. ניתן לבצע את הבדיקה באמצעות דגימה של תאי לחי (ללא כאבים) או בדיקות קבוצות דם.
בעוד שההבחנה עשויה להיראות לא חשובה אם יש לכם שני תינוקות בריאים (או יותר), חשוב לדעת זאת מסיבות בריאותיות מכיוון שתאומים זהים נוטים לחוות את אותן מחלות או לסבול מאותו מצב בריאותי. תאומים זהים מתאימים גם להשתלת איברים, במידת הצורך.
מאמר זה אינו מהווה המלצה או תחליף לייעוץ רפואי מקצועי