מחקר חדש קובע שהצעדים הראשונים מגיעים לא רק בהשפעת הסביבה.
במחקר חדש של אוניברסיטת סארי, חוקרים בחנו מידע גנטי של יותר מ-70,000 תינוקות. הממצאים מעידים שגנטיקה אחראית לכמעט 25% מהשונות בכל הנוגע לצעדים ראשונים ולהליכה. מידע זה עשוי לסייע לגורמי מקצוע להעריך ולנתח את הסיבות לעיכוב בהתפתחות ההליכה בקרב ילדים.
צעדיו הראשונים של תינוק הם מקור גאווה עבור הורים רבים. סביבת הילד נקשרה זה מכבר למועד בו הוא הולך, אך עם זאת, מחקר פורץ דרך מאוניברסיטת סארי גילה שגם לגנטיקה יש תפקיד משמעותי.
מחקר אודות צעדיו הראשונים של תינוק
מחברי המחקר וצוותיהם, דר' אנה גוי, חוקרת באוניברסיטת רומא טור ורגטה, ודר' אנג'ליקה רונלד, פרופסורית לפסיכולוגיה וגנטיקה באוניברסיטת סארי – ניתחו את המידע הגנטי של יותר מ-70,000 תינוקות.
הם זיהו 11 סמנים גנטיים שעשויים להשפיע על התפתחות המוח של הילד מלידה, וכן על עיתוי ההליכה העצמאית. המחקר גילה כי גנטיקה אחראית לכמעט 25% מהשונות באבן דרך זו בהתפתחות התינוק.
המחקר גילה גם חדשות טובות עבור מי שמתחיל ללכת מאוחר בהשוואה לממוצע. בעוד שמחקרים קודמים קישרו הליכה מוקדמת להישגים גבוהים יותר בהמשך החיים, מחקר זה מצא מתאם בין הגנים המשפיעים על הליכה מאוחרת – לבין אלו הקשורים להישגי השכלה גבוהים יותר.
המחקר מצביע גם על כך שהליכה מאוחרת עשויה להיות קשורה גנטית לסיכוי מופחת לפתח הפרעת קשב וריכוז (ADHD). עם זאת יש לזכור שהמחקר לא הגדיר מה נחשב הליכה מאוחרת.
זה עשוי להעיד על כך שילדים בעלי נטייה גנטית להיות קצת יותר פעילים ולנוע יותר, גם ילכו קצת יותר מוקדם. חשוב להבהיר שהקשר משמעותי אך צנוע – לכן אין לצפות שכל ההולכים מוקדם יהיו בעלי הפרעת קשב וריכוז, או שכל האנשים עם הפרעת קשב וריכוז הצליחו ללכת מוקדם מהצפוי בילדותם. יש חפיפה צנועה בשונות הגנטית המעורבת, מה שעשוי לעזור להבין את התפתחות הילד קצת יותר לעומק.
איך הסביבה מעצבת את ההליכה
גנים של ילד עשויים להשפיע על השאלה מתי הוא הולך, אבל כך גם סביבתו. מחברות המחקר ממליצות שילדים יקבלו תזונה מזינה ומספקת אנרגיה, וכן מרחב גדול לתרגול כישורי ההליכה שלהם.
מייקל גלזייר, רופא ילדים ומנהל רפואי ראשי ב-Bluebird Kids Health, מסכים שתזונה מזינה חשובה, שכן תת תזונה יכולה לגרום לירידה באנרגיה, ירידה במעורבות עם הסביבה, ירידה בכוח השרירים וירידה בסיבולת.
אבל זה לא כל מה שהורים צריכים להתמקד בו. תינוקות המוחזקים או מונחים כל הזמן בנדנדות או בסביבות מוגבלות אחרות, אינם מקבלים את ההזדמנות לעסוק בחקירה פיזית, שאינה רק מועילה אלא גם הכרחית ללימוד הליכה.
לעומת זאת, תינוקות במרחבים בטוחים ופתוחים, שיכולים לחקור בכוחות עצמם, עשויים לפתח מיומנויות הליכה מוקדם יותר.
עודדו את ילדיכם לשחק ולחקור כדי לעזור להם לפתח את כישוריהם המוטוריים. ד"ר גלזייר מרגיע את ההורים שזה בסדר אם הילד נסער כאשר צעצוע אינו בהישג יד – הוא צריך ללמוד לפתור בעיות ולחזק את שריריו.
מתי כדאי לפנות להערכה מקצועית עבור הליכה
הורים רבים מצפים בקוצר רוח לצעדיו הראשונים של ילדם, בהנחה שהם יתרחשו עד יום הולדתו הראשון, אך ד"ר גלזייר אומר שיש מגוון רחב של אבני דרך נורמליות. מחקרים מראים שתחילת ההליכה הממוצעת מתרחשת בין גיל 8 חודשים עד 18 חודשים.
ד"ר גלזייר אומר שמיומנויות מוטוריות גסות נוטות להתקדם "מלמעלה למטה" כאשר תינוקות ראשית מקבלים שליטה מסוימת על הראש, ולאחר מכן על הכתפיים, הגוף, הברכיים והרגליים.
חשוב גם להבין שיש טווח של נורמליות, והתרחשות מוקדמת של הליכה אינה בהכרח אומרת שליטה מוקדמת או בסופו של דבר שליטה טובה יותר.
ובכל זאת, אם אתם מודאגים לגבי התקדמות המיומנויות המוטוריות של ילדכם, ד"ר גלזייר ממליץ בחום לפנות לרופא המטפל שלכם לצורך הערכה.
להלן מספר אינדיקטורים לכך שילדכם עשוי להזדקק להערכה:
- לא עומד עד גיל 12 חודשים.
- לא משתמש בחפצים לתמיכה כדי לנוע עד גיל 15 חודשים.
- לא הולך עצמאית עד גיל 18 חודשים.
עם זאת, תינוק שאינו יכול ללכת באופן עצמאי אך יכול לעמוד בכוחות עצמו וללכת על ידי אחיזה בדברים אחרים – מדאיג פחות מתינוק שעדיין לא מסוגל לעשות את הדברים האלה.
הערכה התפתחותית אופיינית של עיכובים מוטוריים תהיה כרוכה בתצפית מדוקדקת, איסוף היסטוריה רפואית של המטופל ובדיקה גופנית יסודית. מומלץ לצלם סרטונים של יכולות הילד, כדי להראות לרופא מה הילד מסוגל ולא מסוגל לעשות.
מה המשמעות של המחקר הגנטי לעתיד
למרות שמחקר גנטי זה יחליף את הצורך בבדיקות פרטניות, ד"ר גלזייר מאמין שהוא מבטיח מידע נוסף שיעזור לגורמים המקצועיים להעריך את הסיבות לעיכוב בהתפתחות יכולת ההליכה אצל הילד.
מחברות המחקר, דר' גוי ודר' רונלד, מקווות שהמחקר שלהן יתמוך טוב יותר בילדים עם לקויות למידה והפרעות מוטוריות, ויעזור להורים לראות שהשגת אבני דרך אינה מרוץ – ושכל ילד לומד בקצב שלו.
מקור: כתב העת נייצ'ר