האדם הוא יצור חברתי מטבעו. כישוריו החברתיים דרושים לו כדי למצוא חברים, להקים משפחה, לעבוד, ללמוד וכן הלאה. פיתוח יכולות התקשורת החברתית מתחיל כבר מלידה, וממשיך בשנות הילדות. כבר בגיל הגן ניתן לעודד את הילדים להשתתפות בשיח ובשיחה, וזאת באמצעות מבחר עזרים.
אינטראקציה חברתית בין ילדים מאפשרת ומעודדת התפתחות של כישורי שפה, וכן כישורים חברתיים ולימודיים. מידת ההשתתפות ורמת האיכות של ילד באינטראקציה חברתית, תלויה בשני פרמטרים אשר יתמכו בתפקודו של הילד או יעכבו אותו:
- גורמים אישיים של הילד כמו גיל, מגדר, יכולות שפתיות ויכולות קוגניטיביות.
- הגורם הסביבתי כמו חברה, משפחה, המסגרת החינוכית, הנגישות הפיזית ועוד.
מיומנויות השיח והשיחה החברתית מתפתחות במקביל ליכולות האינטראקציה החברתית, ויש ביניהם יחסי גומלין. יכולות השפה מאפשרות את השיח החברתי ואת האינטראקציה החברתית. הצורך באינטראקציה חברתית מעודד את השימוש השפתי ואת המשך ההתפתחות השפתית בילד.
שיח או שיחה: מה ההבדל
בתקשורת בינאישית ניתן להתייחס לשני מושגים המאפיינים אינטראקציה מילולית – שיח לעומת שיחה. שיח הוא יחידת-שפה הכוללת מספר מבעים, שיוצרת רצף תקשורתי ומציגה רעיון. שיח יכול להתקיים בערוצים שונים, בכתב או בדיבור. לשיח יש מבנה מוסכם, התלוי בשותפי השיח, בתכלית השיח, באופן הצגתו ובמוסכמות חברתיות ותרבותיות.
המונח "שיח" משמש לציון התוצר; לאפיון הטקסט הנוצר מצירוף של מספר מבעים. המונח "שיחה" מציין את עצם הפעילות בה נעשית העברת המסרים. מדובר במבנה של פעילות משותפת, בה המשתתפים צריכים להישען על סט של מיומנויות, כישורים ומוסכמות הנרכשים במהלך שנות הגן, ולאורך שנות בית הספר.
התפתחות השפה בילדים
תהליך התפתחות השפה מתחיל כמעט עם הלידה. כבר לפני גיל 3 חודשים יתנסה הילד באינטרקציות קדם-מילוליות עם הוריו, וזאת באמצעות משחק משותף, חזרה על מילים וכן הלאה. כל אלו הם אלמנטים שמהווים תשתית להתפתחות שיחה מילולית.
לאורך השנה הראשונה לחיים, ילדים מתחילים להשתמש באמצעים לא מילוליים כמו קול (ווקאליזציה), הבעות פנים, סימון מחוות והתקרבות פיזית, וזאת לצורך השגת תשומת לב ולהבעת כוונות. בהמשך, עם התפתחות השליטה במיומנויות השפה, פוחת השימוש ברכיבים לא מילוליים באופן בלעדי, והילד מתחיל להשתמש גם באמצעים מילוליים להבהרת כוונותיו.
מגיל שנתיים, עם התפתחות השפה, הילד ממשיך להשתמש באמצעים לא מילוליים – ובמקביל מצרף אליהם סט של כישורי שיחה ומרכיבים שיחתיים נוספים. כל אלו משרתים את מטרתו לקדם אינטראקציות שיחתיות עם אחרים. למשל, שימוש במבעים מילוליים וכן שאלת שאלות על מנת לקדם את האינטראקציה.
קטגוריות של כישורי שיחה
יכולות השפה שרוכש הילד, נחלקות לשתי קטגוריות עיקריות:
1. כישורי מנגנון השיחה
מנגנון השיחה הוא סט של כללים, המאפשר בניית שלד וסדר חברתי אופייני לכל שיחה. חודשים ספורים לאחר לידתם, פעוטות מתחילים להבין בצורה ברורה מהם תורות בשיחה (מי מדבר ומתי). בצורה זו הם יכולים להשתתף בצורות ראשוניות של מצבים דמויי שיחה עם הוריהם, המבוססים על קול, מלמול, מבט ותנועה.
סביב גיל 3 מתפתחת יכולת נוספת – שמירה על תבנית החלפת התורות בשיחה, אך הפעם עם ילדים בני גילם. חילופי תורות ושמירה על רצף דיבור מתמשך וחלק, מאפשרים לדובר לתזמן נכונה את אופן כניסתו לשיחה, לשמור על תור ולסמן את סיומו. ככל שהילד מתבגר, גם מנגנון השיחה ממשיך להתפתח.
פן נוסף של ניהול התור בשיחה, עוסק בשמירה על התור וכן בקיום מספר תורות במקביל. מכיוון ששטף דיבורם של ילדים צעירים איטי יחסית, לעיתים הם יתקשו לשמור על תורם בשיחה; בייחוד בסיטואציה המערבת ילדים אחרים.
בגילאי שנתיים עד שלוש, אורך השיחה הממוצע בין ילדים הוא כ-2 עד 3 החלפות רצופות של תור-דיבור העוסקות בנושא אחד. לקראת גיל 4 ילדים מראים שליטה באמצעים כגון ייזום משפט או חזרתיות, כדי לסמן שזהו תורם לדבר, גם בשיחה עם ילדים אחרים.
בגילאי 4 עד 5 מתארכת השיחה בין ילדים עד ל-12 החלפות רצופות של תור-דיבור, בנוסף להתפתחות של כישורים נוספים: הזמנת הזולת לתורו על ידי פנייה מפורשת, היכולת לסמן לזולת שהם קשובים באמצעים לא מילוליים וכן באמצעים מילוליים מקוצרים.
2. כישורים דיאלוגיים
היכולת הדיאלוגית מאפשרת לשמור על הנושא והמשמעות במהלך שיחה. המשכיות והתפתחות הנושא בשיחה, מתבססות על כך שבין המשתתפים יש שיתוף רעיוני, בו כל אחד תורם את חלקו. דיאלוגיות בשיחה מושגת על ידי שימוש בקישוריות ובלכידות בין תור לתור.
קישוריות בשיחה מתבטאת בכמה אופנים: חזרה על הנאמר, קישור לקסיקלי (מילים נרדפות כמו טס / עף), אמצעי קישור דקדוקיים ("בגלל זה") או קישורי אזכור שחוזרים על רכיב שכבר הוזכר ("רינת הרביצה ליואב. היא הרביצה לו!").
לכידות בשיחה מתבטאת באמצעות תגובות רלוונטיות לנאמר בתור הקודם. היא מתבססת על התאמת התוכן, כמות הדיבור, הסגנון והקצב הנכונים לשיחה ספציפית. בשל מורכבותם, הכישורים הדיאלוגיים מתפתחים לאט יותר מכישורי המנגנון וחילופי התורות.
כישורי השפה והשיחה מתפתחים בהתאם לגיל הילד. בגיל שנתיים, עיקר המאמץ השיחתי בתקשורת עם ילדים מוטל על המבוגרים. במקביל, סביב גיל שנתיים הילד מפתח יכולת להשתמש באמצעים לשוניים המחברים בין מבע למבע: אמצעים דקדוקיים (כינוי גוף או כינוי רמז כדי לאזכר מילה שהופיעה במשפט קודם), מילות חיבור, מילות ניגוד ואמצעים קוליים כגון אינטונציה משתנה.
מגיל 3 מתחילים להופיע אזכורים של מילים קודמות באמצעות כינויי גוף, השמטות, אזכור המושא בלבד וגם הקשרים לוגיים. לקראת גיל 4 הילדים עוברים ממבעים קצרים אל הפקת רצפים ארוכים יותר.
השותפים לשיחה כאמצעי לפיתוח כישורי שפה
גם לשותפים לשיחה יש תפקיד משמעותי בפיתוח יכולות השפה והשיחה. בשיחה עם מגוון שותפים, כגון מבוגרים ובני גילם, הילדים מתנסים בתפקידים שונים ובאחריות משתנה במהלך השיחה. בתוך כך הילדים רוכשים מודלים מגוונים, שמלמדים אותם כיצד להיות שותפים יעילים בשיחה.
מגיל שנתיים לערך, הילד מסוגל להשתתף בשיחה מילולית עם הורה או מבוגר קרוב אחר. במהלך שיחה, המבוגר מפרש לעיתים את מבעי הילד, ומספק לו מודלים של תגובה רצויה. לדוגמה, המבוגר מייצר מבע התואם למה שהילד התכוון לומר, אבל כנראה אמר בצורה שגויה. בנוסף, הורים מספקים רמזים לגבי המוסכמות – ומתוכם הילדים לומדים אודות חוקי השיחה המקובלים.
לפיכך כדי לעודד השתתפות בשיחה ולסייע לילד, המבוגר / הגננת / המורה מסייעים לו להרחיב את מבעיו באמצעות מבעים, סימנים ורמזים משלהם. אפשר להשתמש באוצר מילים מורחב ומגוון, פעלים ושמות עצם וכן לחזור על אוצר המילים המיועד להטמעה אצל הילד. כך נסייע לילד לאמץ את אוצר המילים הרצוי.
תפקיד נוסף של המבוגרים הוא גם לתווך שיחה בין הילדים עצמם. מחקרים מצאו כי גם לתיווך זה יש השפעה משמעותית על התפתחות יכולות שפה, וביניהן יכולת השיחה. בסיטואציה קבוצתית, ילדים לומדים גם מתוך האזנה לשיחות של ילדים אחרים עם המבוגרים סביבם.
גם לילדים עצמם יש חשיבות בהתפתחות כישורי השפה והשיחה. מכיוון שהם פחות או יותר זהים ביכולותיהם, הם בעצם מתנסים בשיחה עם שותפים דומים להם. הילדים צריכים לנהל בעצמם את נושא השיחה, ליצור דיאלוגיות והמשכיות נושאית וכן לתקן כשלי תקשורת הנוצרים במהלך השיחה.
אסטרטגיות לקידום ההשתתפות בשיחה
כדי לאתר קשיים בכישורי שיח אצל ילדים, וביצוע התערבות מתאימה – יש להתנהל לפי 5 כללים:
1. תצפית
הערכת תפקודו של הילד, מיפוי הקשיים ובניית תוכנית קידום מותאמת ליישום במעון / בגן.
2. זיהוי ומיקוד הקושי
קשיים בכישורי שיח יכולים להתרחש בשל מספר גורמים:
- קושי בניהול מנגנון השיחה – שמירה על תור, קצב דיבור, התפרצות לשיחה.
- קושי בשמירה על דיאלוגיות – שמירה על נושא השיחה, אי התייחסות לדברי האחר או התייחסות לא עניינית לדבריו, קושי בהרחבת השיחה באמצעות שאלות, קושי בהבהרת הדברים ועוד.
- קושי בהבנה או הבעה של השפה – אוצר מילים דל, קושי בהבנת מבני תחביר, קושי בהבנת כוונת הדובר, קושי בשימוש במבני משפט מגוונים.
3. הקניה מכוונת עם עזר חזותי
יש להפנות את תשומת לב הילד, וגם של הילדים האחרים במעון / בגן, לקושי בניהול השיח שלהם. מומלץ להציג סמל חזותי הממחיש את הרעיון הקשה להבנה. הסמל ייתלה במקום בולט בגן, ומדי פעם תופנה אליו תשומת הלב של הילד.
4. תרגול
יש ליזום ולתרגל שיחה עם הילד, בדגש על המרכיבים בהם הוא מתקשה.
5. חיזוק
כאשר הילד מיישם את המלצת הגננת ו/או מתגבר על הקושי – חשוב לתת משוב, עידוד וחיזוקים.
הרחבת האפשרויות ליצירת שיח
בתיווך הגורם המבוגר, ניתן לעודד ולקדם שיח ושיחה במסגרת המעון / הגן – הן בתחומי העניין האישיים של הילדים והן בתחומים נוספים. ניתן לעשות זאת בשתי דרכים עיקריות:
הקצאת שעת שיח במועדים מתוכננים, לשיחות בקבוצות קטנות. השיח יכוון מראש על ידי המבוגר בנושאים האהובים על הילדים.
הצטרפות מבוגר לשיחה מזדמנת – הילדים יוצרים ביניהם שיג ושיח כמעט בכל פעילות בגן או במעון. הצטרפות המבוגר לשיחות הלא מתוכננות מאפשרת לו לכוון את השיח, רצוי מחוץ להקשר המיידי של הפעילות המבוצעת.
כדי לעקוף מכשולי שיח ולטפל בהם (לדוגמה: ילד לא רוצה להשתתף), מומלץ לעודד ולקדם את השיחה במספר אמצעים:
- הצעת סוגי שיח שונים (להגיד לילדים שניתן לתת דוגמאות אישיות, להציג דעה אישית וכן הלאה).
- הרחבת מבעי הילד בנושאים המדוברים (לדוגמה, חזרה על מה שנאמר במילים שונות ומדויקות יותר).
- דיבוב באמצעות שאלות פתוחות ולא סגורות.
- הצעת אפשרויות חלופיות, במטרה לסייע לילד להמשיך להביע את הרעיון בו הוא מתקשה.