יש ילדים שנגמלים ממוצץ לבד ובחלוף הזמן, ויש כאלה שגם אחרי גיל 3 ממשיכים להיעזר במרגיע הבינלאומי. ההחלטה לגמול את הפעוט מהמוצץ היא של ההורים, מתוך ידיעה מושכלת מתי וכיצד יש לעשות זאת בצורה הטובה ביותר.
מוצץ הוא כלי פשוט אך רב חשיבות בימיו הראשונים של הרך הנולד. פעולת היניקה משחררת הורמונים בגוף התינוק אשר מסייעים לרגיעה. בשל כך גם אנחנו ההורים משתמשים בו כדי להרגיע את הפעוט הבוכה, מתוך ידיעה מלאה שהוא יעשה את עבודתו נאמנה ותוך זמן קצר הזאטוט יירגע.
מתי המוצץ הופך לבעיה
באופן כללי רצוי שהילד יגיע לגן כשהוא כבר גמול, לפחות בשעות היום. כאן המקום לציין שילדים נקשרים גם לחפצים אחרים בילדות המוקדמת, כגון חפצי מעבר, והמוצץ הוא רק עוד אחד מהחפצים הללו. ההבדל העיקרי בין המוצץ לשאר החפצים, שזה הראשון עלול להוביל לבעיות במספר מישורים אם לא נגמלים ממנו:
נזק לשיניים
המוצץ מפריע לסגירה נכונה של השיניים, דבר שבתורו עלול להוביל ליצירת מנשך לא תקין (הפרש בין המנשך התחתון לעליון). אגב, על בסיס אותו עקרון מבצעים יישור שיניים – דהיינו באמצעות הפעלת לחץ מינורי ומתמשך על מערכת השיניים, עד להזזתן למקומן הנכון. המוצץ עושה זאת בצורה שעלולה להוביל לבעיה בהמשך.
קשיי שפה
כמה פעמים הילד דיבר עם מוצץ ולא הבנתם כמעט כלום? המוצץ מפעיל לחץ על הלשון ומרגיל את הלסת התחתונה להיות בתנוחה רפויה, דבר שעלול להוביל לשיבושי הגייה ודיבור. עוד בנושא אפשר למצוא במחקר שבוצע באיטליה (Barca, Mazzuca & Borghi, 2017).
קשיים חברתיים
במחקרים שנעשו בנושא נמצא קשר בין שימוש במוצץ בגיל מאוחר ובין מיומנויות חברתיות לקויות (Rychlowska & Vanderwert, 2020). המוצץ שייך לעולם של תינוקות, והוא מאפשר לילד להישאר תינוק גם בעיניי עצמו, דבר שמשפיע על יכולותיו החברתיות.
איך נגמלים ממוצץ
היגיון של מבוגרים והסברים אודות הבעיות שתוארו קודם לכן, ככל הנראה לא יועילו להבנתם של הקטנים. לפיכך יש לפעול בשילוב של דרכים ישירות ועקיפות במקביל, להשגת המטרה הנחשקת.
טיפ 1 – מותר ואסור
יש להסביר לילד/ה שמעתה והלאה המוצץ הולך לישון בכל בוקר כשהם מתעוררים. אפשר להמשיך להשתמש בו בשעות הערב והלילה, לפני השינה, אך בשעות היום נזכיר לילד להוציא את המוצץ מהפה ולא נאפשר לו לצאת מהבית עם מוצץ. כמו כן כל המוצצים הזמינים ייאספו למקום אחד מעבר להישג ידו של הילד.
טיפ 2 – הכנה מקדימה ופרידה
אחרי שהילד התרגל להסתובב בלי מוצץ בשעות היום, הכינו אותו מראש ליום מסוים "בשבוע הבא" – שבו נגיד שלום למוצץ באופן סופי. תוכלו לתלות אותו על עץ גבוה או אפילו לתת לו לעוף למעלה עם בלון הליום (פחות מומלץ לשומרי איכות הסביבה). לאמיצים מביניכם, אפשר אפילו לזרוק את כל המוצצים לפח ולהגיד לילד שאתם לא מוצאים אותם.
טיפ 3 – הרגעת חששות, חיזוק ותמיכה
הילד עשוי להביע חשש רב ואפילו עשוי לבכות, ובתגובה יש להגיד לו שאתם תהיו איתו ושאין לו ממה לפחד. אפשר אפילו לצרף סיפור נוגע ללב כיצד האח או האחות הגדולים יותר נפרדו גם הם מהמוצץ שלהם, ואם אין אחים ואחיות – אפשר לספר על עצמכם בתור ילדים (למרות שבינינו, רובנו לא נזכור מתי נפרדנו מהמוצץ שלנו). שבחו את הילד בכל יום בו הוא מצליח להיות ללא המוצץ, או לפחות מנסה; זה יחזק את אמונתו ביכולתו להתקיים גם בלי החפץ הזה.
טיפ 4 – לא לוותר
קחו מראש בחשבון שגמילה ממוצץ עלולה להימשך זמן רב מהצפוי. כמו כן היו מוכנים לבכי, לפחדים ואפילו להתקפי זעם (טנטרום). אל תתנו לכל זה לייאש אתכם, לוותר פעם אחת או פעמיים ולתת לפעוט הבוכה בחזרה את המוצץ. עמדו במילה שלכם, אחרת הילד ילמד לתמרן אתכם באמצעות התקפי בכי וכעס.
אנשי מקצוע מסוימים ממליצים על דרכים חלופיות לוויסות במקום המוצץ, כגון שמיכה, חיבוק ועוד. יש לעשות זאת בזהירות ובמתינות, ולהקפיד שלא להמיר "התמכרות" אחת באחרת. אם הילד מגיע לגיל 4 ואינו מצליח להיפרד מהמוצץ, כדאי לשקול התערבות של גורם מקצועי.