אנג'לה לי דאקוורט (Duckworth) היא מורה למתמטיקה באחד מבתי הספר הציבוריים בניו יורק. עד מהרה היא הבינה שמנת המשכל לא הייתה הגורם היחיד, שמפריד בין תלמידים מצליחים ובין אלו שנאבקו עם החומר. אודות נחישות והתמדה כמנבאי הצלחה.
כמו כל מורה אחר/ת, גם אנג'לה נתנה לתלמידיה שיעורי בית, משימות ומבחנים – אותם היא בדקה ולהם נתנה ציונים. כבר בתחילת הדרך הבחינה אנג'לה בתופעה שחוזרת על עצמה שוב ושוב: התלמידים המוצלחים ביותר במתמטיקה בכיתתה, לאו דווקא היו בעלי מנת המשכל הגבוהה ביותר. לחילופין – כמה מהילדים החכמים ביותר, לא הצליחו כל כך במבחני המתמטיקה.
התופעה הזו גרמה לאנג'לה להתחיל לחשוב. אומנם החומר במתמטיקה לכיתה ז' הוא לא פשוט (יחסים בין מספרים, מספרים עשרוניים וכן הלאה); אבל הוא לא בלתי ניתן להבנה. היא הייתה בטוחה שכל אחד ואחת מתלמידיה יכלו להצליח, אם יעבדו במשך הזמן הנחוץ כדי להבין את החומר.
אחרי כמה שנים בתחום ההוראה הבינה אנג'לה שמה שדרוש הוא הבנה טובה של תלמידים ולמידה, מנקודת מבט של מוטיבציה; מנקודת המבט הפסיכולוגית. אחד הנתונים שניתן למדוד בצורה הטובה ביותר בתחום החינוך הוא מנת משכל (IQ); אבל מה אם הצלחה בלימודים ובחיים בכלל – תלויה בהרבה יותר מאשר היכולת שלנו ללמוד מהר ובקלות?
כדי לענות על השאלה הזו, עשתה אנג'לה תואר שני בפסיכולוגיה; זאת במטרה ללמוד איך מתנהלים ילדים ומבוגרים בכל מיני אתגרים. בכל אחד ממחקריה היא בדקה מי הצליח במשימות ומדוע זה קרה?
- יחד עם צוות המחקר שלה, היא הגיעה למכללה הצבאית ווסט פוינט בארצות הברית. שם הם ניסו לחזות מראש מי מהצוערים יישארו במסלול ההכשרה ומי ינשור במהלכה.
- הם הגיעו גם לתחרויות איות, במטרה לחזות מראש אילו ילדים יגיעו לשלבים האחרונים בתחרות.
- הם עקבו אחרי מורים חדשים שלימדו בשכונות קשות, במטרה לחזות מי מהם יישאר עד סוף שנת הלימודים, ומי יהיו היעילים ביותר בשיפור הישגי תלמידיהם?
- הם בדקו אנשי מכירות בחברות פרטיות, במטרה לחזות מי מהם ימשיך להחזיק במשרתו ומי ירוויח הכי הרבה כסף.
בכל אחת מהסיטואציות הללו, תכונת אופי אחת בלטה במיוחד כמנבאת משמעותית של הצלחה. זה לא היה יכולת חברתית, מראה חיצוני, בריאות פיזית או מנת משכל. זו הייתה נחישות.
מהי נחישות
מדובר בהתמדה, סיבולת ותשוקה לטווח ארוך לגבי מטרות מסוימות. מדובר ביכולת לדבוק בעתיד שלנו יום אחר יום; לא רק למשך שבוע או חודש, אלא למשך שנים. לעבוד קשה ככל שצריך כדי לגרום לעתיד הזה להתממש. נחישות משמע לחיות את החיים כאילו היו מרתון ולא ספרינט לטווח קצר.
כך יצא שאנג'לה התחילה ללמוד את נושא הנחישות בבתי הספר ציבוריים בשיקגו. היא חילקה אלפי שאלונים לתלמידי תיכון בכיתות הנמוכות, וחיכתה במשך שנה כדי לראות מי מהם יסיים את לימודיו בהצלחה. הסתבר שילדים בעלי רמת נחישות גבוהה יותר, היו בעלי סיכוי גדול יותר להיות בוגרי תיכון; גם כאשר הם חולקו לפי מגוון רחב של פרמטרים כגון הכנסה משפחתית, מבחני הישגים ואפילו תחושת הביטחון שלהם כשהיו בבית הספר.
איך לפתח נחישות והתמדה בילדים
נחישות, התמדה ותשוקה חשובים בכל היבטי החיים, וגם בבית הספר; במיוחד אצל ילדים שיש חשש שינשרו מלימודיהם. למרות החשיבות הרבה של ההיבט הזה, ידוע לנו כל כך מעט כיצד בונים ויוצרים נחישות והתמדה. איך מחדירים בילדים מוסר עבודה מתמשך? איך משאירים אותם במוטיבציה הנכונה לטווח הארוך?
אנג'לה עצמה מודה שאינה יודעת לענות על שאלות אלו; אבל מה שהיא כן יודעת הוא שכישרון לא מייצר נחישות. אנשים כישרוניים רבים אינם עקביים ונחושים מספיק למילוי התחייבויותיהם. מחקריה בתחום מראים שנחישות אינה קשורה קשורה לכישרון, ובמקרים מסוימים אף קשורה בקשר הופכי לרמת הכישרון.
אחד הרעיונות הטובים ביותר לבניית נחישות בילדים, הוא שיטה שנקראת Growth Mindset ("מחויבות לצמיחה" בתרגום חופשי). שיטה זו פותחה באוניברסיטת הארווארד על ידי דר' קרול דווק (Dweck), ומאחוריה מסתתרת האמונה שיכולת למידה אינה פרמטר קבוע – אלא משהו שיכול להשתנות לפי מידת ההשקעה והמאמץ שלנו.
דר' דווק הראתה שכאשר מלמדים ילדים שהמוח מגיב משתנה ובאופן דינמי לאתגרים, גדלים הסיכויים שלהם להתמיד בנחישות כאשר הם נכשלים. כעת הם יודעים שכישלון הוא לא מצב תמידי ומקובע, וניתן לשנות אותו. למעשה, אפשר לומר שזהו סוג של "טיפול ביופידבק וירטואלי" – הילדים מבינים איך המוח מגיב למשימות ולאתגרים, ומשנים את יכולותיהם בהתאם. דר' דווק קוראת לכך: "הכוח להאמין שאפשר להשתפר".
אין ספק שזו שיטה מצוינת לבניית נחישות, אבל צריך עוד – אומרת אנג'לה. צריך לבחון עוד אפשרויות ליצירת יכולת התמדה בילדים, למדוד האם מדובר בפתרונות מוצלחים ולהיות מוכנים גם לכישלונות. במילים אחרות – עלינו להיות נחושים בהקניית הנחישות לילדינו.