טראומות ילדות והשפעתן על הבריאות במהלך החיים

באמצע שנות ה-90 גילה ארגון ה-CDC כי טראומות ילדות אחראיות ל-70% מגורמי המוות המובילים בארצות הברית. מה זה אומר הלכה למעשה וכיצד מתמודדים עם התופעה?

טראומות ילדות נחקקות עמוק בתוכנו, וחודרות פנימה לא רק אל הנפש אלא גם אל המערכת הפיזיולוגית. הן פוגעות בהתפתחות המוח, במערכות החיסון וההורמונים ואפילו בקריאה ובשכפול של ה-DNA שלנו. מי שנחשף לטראומות ילדות במינונים גבוהים, הוא בעל סיכוי גדול פי 3 ללקות במחלות לב ובסרטן ריאות במהלך חייו, ותוחלת חייו קטנה ב-20 שנה.

באילו טראומות ילדות מדובר?

מן הסתם לא מדובר בדברים פשוטים, כגון כישלון במבחן או הפסד במשחקי ספורט. טראומות הילדות האמורות הן התעללות, הזנחה או ילדות בצל הורה מתמודד-נפש או מכור. הדרך הרגילה לטפל במצבים כאלה היא להפנות את הילד ואת משפחתו לשירותי הרווחה או לשירותי בריאות הנפש, בהתאם למקרה הנדון.

הבעיה מתחילה כאשר מדובר בילדים שסובלים מבעיה מסוימת, כגון ADHD למשל, אבל במקביל גם עברו או עדיין עוברים טראומה כלשהי. איך מפרידים בין השפעת הטראומה ובין האבחון להפרעת קשב וריכוז? האם לא סביר שבמצב כזה, בו הילד עובר טראומה, הוא יפתח גם הפרעת ADHD על הדרך?

במחקר שבוצע בשנות ה-90 של המאה ה-20, נשאלו כ-17,500 מבוגרים אודות חוויות שליליות בילדותם (The Relation Between Adverse Childhood Experiences and Adult Health, Vincent Felitti, Robert Anda). השאלון, שנקרא בקצרה ACE, בדק האם הנשאלים סבלו מאחת או יותר מהחוויות הבאות:

• התעללות פיזית, רגשית או מינית.
• הזנחה פיזית או רגשית.
• מחלת נפש, התמכרות או מאסר של אחד ההורים.
• פרידה או גירושים של ההורים.
• אלימות במשפחה.

בכל פעם שמסמנים "כן" עבור שאלה אחת בשאלון, מקבלים נקודה אחת. לאחר מכן החוקרים עשו השוואה בין ציוני השאלונים למצבם הבריאותי של הנשאלים. שני ממצאים עיקריים עלו מן המחקר הזה:

1. חוויות ילדות שליליות / טראומות ילדות הן דבר נפוץ מאוד. 67% סבלו לפחות מציון ACE אחד (אייס = "חוויות ילדות שליליות"); וכמעט אחד מתוך שמונה סבלו מארבע או יותר אייסים.
2. יש קשר בין כמות האייסים למצב הבריאותי. ככל שהיו לכם יותר חוויות ילדות שליליות, כך מצבכם הבריאותי גרוע יותר.

לדוגמה, לאנשים עם ציון אייס 4 ומעלה יש פי 2.5 יותר סיכוי לחלות במחלת ריאות חסימתית כרונית – בהשוואה לאנשים עם ציון אייס אפס. הסיכוי לחלות בצהבת – גם הוא פי 2.5; הסיכוי ללקות בדיכאון – פי 4.5; נטיות אובדניות – פי 12.

ציון אייס 7 ומעלה משמעו פי 3 יותר סיכוי לחלות בסרטן ריאות; וכן פי 3.5 יותר סיכוי ללקות במחלת לב איסכמית (גורם המוות מספר 1 בארצות הברית).

אוקי, אז מה ההפתעה הגדולה?

הרי ברור שמי שעבר ילדות קשה הוא בעל סיכוי גבוה יותר לשתות, לעשן ולעשות את שאר הדברים שהורסים את הבריאות בסופו של דבר. ההפתעה נעוצה בכך שמעבר למשפט הפשטני הזה, כיום ידוע בוודאות מדעית יותר מאי פעם – מהי ההשפעה הפיזיולוגית (ולא רק הנפשית) של טראומות ילדות.

טראומות ילדות:

• משפיעות על גרעין האקומבנס במוח, האחראי על עונג וגמול וכן על התמכרות לחומרים.
• מעכבות את התפתחות קליפת המוח הקדם-מצחית השולטת על ניהול דחפים ותפקודים ניהוליים, ומהווה אזור קריטי וחיוני ללמידה.
• משנות את גודל האמיגדלה במוח, האחראית על תגובות הפחד שלנו.

כיום ברור שיש סיבות נוירולוגיות אמיתיות לכך שאנשים שנחשפו לחוויות ילדות קשות, נוטים לפתח יותר התנהגויות בעלות סיכון גבוה. האירוניה היא שגם אם לא פיתחתם שום התנהגות מסוכנת, עדיין תהיו בסיכון מוגבר למחלות לב וסרטן רק בגלל שעברתם טראומות בילדותכם.

הסיבה לכך היא שינויים שנוצרים בציר המשלב בין 3 גורמים עיקריים השולטים בתגובת "הילחם או ברח" – היפותלמוס, יותרת המוח ויותרת הכליה. אם אנו נתקלים לפתע בדוב באמצע היער, המערכת הזו משגרת אותות והורמונים שגורמים לנו להיות מוכנים – או להילחם או לברוח. זה המצב התקין.

אבל מה קורה כאשר אנו עומדים בפני "סכנה" כזו כמעט כל יום? סכנה בדמות התעללות, הזנחה, אלימות ועוד, שגורמת למערכת "הילחם או ברח" לפעול שוב ושוב; קצת כמו הילד שצעק "זאב, זאב". ממערכת תקינה ומצילת חיים, היא הופכת למערכת מסוכנת לבריאות.

ילדים רגישים במיוחד להפעלה החוזרת והנשנית הזו של מערכת הסטרס, וזאת מפני שהם עדיין בשלבי התפתחות. טראומות ילדות משפיעות ישירות על מבנה המוח ותפקודו, על המערכת החיסונית, המערכת ההורמונלית וכן על קריאה ושכפול של החומר הגנטי שלנו.

אז מה עושים?

למרבה המזל, ניתן לזהות את הבעיה בשלבי הילדות וההתבגרות ולתת לה מענה לפני שהיא תופחת ומתקדמת. לדוגמה – במרפאת הילדים והנוער בסיכון בצפון קליפורניה, ילדים בעלי ציוני ACE גבוהים מקבלים טיפול משולב רב-תחומי, כגון ביקורי בית, טיפולים נפשיים, הכוונה תזונתית, טיפולים הוליסטיים וגם תרופות כאשר יש בכך צורך. זאת מעבר לבעיות הרפואיות הרגילות בעטיין הם פונים לרופא הילדים בקליניקה.

בנוסף לכך, גם הורי הילדים מקבלים הדרכה אודות המצב, וכיצד ניתן למנוע מצבים בעייתיים שיובילו לבעיות בריאות בהמשך חייהם של הילדים. ברגע שמכירים בעובדה שמדובר במשבר בריאות הציבור, שמאיים על חלק ניכר מילדי ההווה ומבוגרי העתיד, אפשר להתחיל להתכוונן אל עבר סט פתרונות משמעותי יותר שימנע טראומות ובעיות בריאות – כאן ובהמשך החיים.