זמן משחק, גם במינונים נמוכים, יכול לתרום רבות להתפתחות מוחם של ילדים. כדי לקבל את מרב היעילות, מומלץ שגם המבוגרים ישתתפו. אז הניחו את הסמארטפון, והיכנסו יחד עם ילדיכם לעולם הדמיון – זה יעזור להם בהמשך.
המורה והמחנכת ג'סי אילהארט, ביקשה לבדוק מהם הדברים החשובים ביותר עבור תלמידיה בכיתה אלף. אחרי ניסוי וטעייה במשך יותר מ-15 שנה, היא הגיעה למסקנה שכולם כיום כבר מכירים: למידה מבוססת משחק יעילה יותר מכל שינון יבש של חומר לימוד.
גופי מחקר רבים, ובהם גם מרכז הרווארד להתפתחות הילד, מצאו שמשחק בין מבוגרים לילדים מסייע לבנות קשרים נוירוניים במוח הילד (ובעיקר אינטראקציות חוזרות ונשנות כגון הערות, שאלות ומחוות).
כמו כן, משחק מסייע לבנות את קליפת המוח הקדמית (קדם-מצחית), שאחראית על כישורים כגון תכנון, ארגון, קבלת החלטות, זיכרון טווח קצר, ויסות רגשי ועוד. זהו בעצם מרכז השליטה במוח שמסייע לפתור בעיות ולתכנן קדימה.
את כל הדברים האלה ילדים צריכים לעשות כשהם משחקים. כשחושבים על כך בצורה הזו, משחק הוא למעשה עבודה קשה ולא פשוטה. אם למידה היא כמו אימון אירובי למוח, אז למידה מבוססת משחק היא הרמת המשקולות. בדיוק כפי שהרמת משקולות מסייעת לבניית שרירים, למידה מבוססת משחק בונה את המוח.
אז איפה אנחנו המבוגרים נכנסים לתמונה?
בדיוק באינטראקציה בין הילדים למבוגרים (הורים, מחנכים ועוד). כאשר הילד מביע דעה או אומר משהו, ואז המבוגר בסביבתו מגיב ואומר משהו… כל זה מסייע לילד לבנות מחדש את "מגדל הקלפים" שיצר לעצמו, בכל פעם שהוא נופל לאור מידע חדש שמתגלה לו. המשמעות היא שמשחק לבדו לא יהיה אפקטיבי; דרוש משחק הכולל אינטראקציה עם מבוגר כדי שזה יקרה – ואז נוצר "מזון העל" עבור מוחו של הילד.
למרות הממצאים בשטח והעובדות המחקריות, היינו יכולים לצפות שילדים בכל מקום – החל מהבית וכלה במסגרות החינוכיות – יבלו את רוב שעות הערות במשחק. אלא שאין זה כך. לרוב זה לא קורה, מכיוון שהמבוגרים פחות מאמצים את השיטה ולפעמים יש אפילו התנגדות ניכרת לשימוש בה.
מדוע חלק ניכר מההורים והמחנכים מתעלמים מממצאי המחקרים?
אחרי שנים של חינוך בכיתות הנמוכות, אימון מורים והורים וניתוח ההורות שלה עצמה – ג'סי אילהארט הבינה שדווקא הכוונות הטובות של כולם הן המכשול. אנו חיים בתרבות שאוהבת להשוות, ולכן כל הזמן דואגים שילדינו לא יהיו טובים מספיק: לא טובים מספיק בקבוצת הספורט בה הם משתתפים, לא יהיו מוכנים מספיק לגן, לא יהיו חכמים מספיק כמו חבריהם לכיתה וכן הלאה.
אנו דואגים שאם ילדינו לא יעמדו בדרישות, זו תהיה אשמתנו כהורים ומחנכים. התמקדות היתר בהצלחת הילדים והתלמידים שלנו – הופכת למעשה למכשול. מצב זה מוחמר על ידי שני כוחות עיקריים שפועלים אצל רוב ההורים והמורים:
1. הצורך בתוצאות ובסיפוק מיידיים – ככל שאנו נמצאים במצב בו אין לנו שליטה, אנו עלולים לסגת למצבים בהם אנו כן שולטים. אם למידה מבוססת משחק היא נושא מעורפל, יש כאלה שיעדיפו את הלמידה הרגילה מבוססת העובדות.
2. חוסר הנוחות המובנה שלנו בנוגע למשחק – אם בגלל שאין לנו את הזמן או את האנרגיה, או בגלל שפשוט כמבוגרים שכחנו איך משחקים.
בתוך הצורך לתוצאות מיידיות, אנו חייבים לדעת ולזכור שלמשחק מונחה על ידי מבוגר יש השפעה על יצירת נוירונים והחיבורים ביניהם. אין ספק שקבלת תוצאות מיידיות, כגון ילד שלמד להשתמש באותיות, היא די ממכרת. הבעיה ש"ההתמכרות" הזו מונעת מאיתנו להשתמש בשיטות הוראה אחרות, לא פחות יעילות.
מצד אחד זה ברור ומובן. מחנכים וגם הורים רבים יעדיפו להתגאות בהישגים מדידים, כגון כמה אותיות ומספרים הילדים למדו לשנן. אין זה סתם ששוק הצעצועים החינוכיים הגיע כמעט ל-70 מיליארד דולר בשנת 2021, וצפוי להגיע ל-132 מיליארד דולר עד שנת 2028.
שום טכנולוגיה לא תוכל להחליף את האינטראקציה בין הילד והמבוגר בזמן משחק. כאן מדובר על למידה שאינה מיידית, אבל שווה את משקלה בזהב כשמדובר בשנות ההתפתחות הראשונות של כל ילד. זה לוקח זמן ולא ממש ניתן למדוד את זה באמצעות רשימה או קובץ אקסל.
בכל הנוגע להימנעות שלנו כמבוגרים ממשחק, כדאי לזכור שלא רק ששיטה זו שווה שנשקיע בה זמן – אלא שניתן לעשות זאת גם במינונים נמוכים מאוד. לא צריך לשבת חצי יום ולשחק עם הילדים; מספיק להכניס לאמבטיה ספוג רחצה, כוסות מדידה מפלסטיק וקצת תשומת לב מאיתנו ההורים – כדי שזמן הרחצה ישמש גם כזמן למידה.
בניגוד לצעצועים (חינוכיים או לא) שמכתיבים לילד איך להשתמש בהם, השימוש בחפצים ביתיים פשוטים מאפשר למוחו של הילד לעשות את "הרמת המשקולות" הנחוצה. זה בדיוק "מזון העל" שהמוח צריך כדי להתפתח.
הורים הם לא סופרמן
בעשורים האחרונים נראה כאילו הציפיות מאיתנו, ההורים, רק גדלות והולכות. חלק ניכר מההורים מרגיש שהם לא מספיק טובים בתפקיד ההורות, מכיוון שמופעל עלינו לחץ גדול מאוד. מצופה מאיתנו לדעת אוטומטית ואינטואיטיבית איך להתיישב למשחק עם הילד בצורה שתפתח לו את המוח.
העולם שמסביבנו מפוצץ מרוב עצות להורים ולמחנכים. איך לאשש את תחושות הילדים אבל עדיין לדעת כיצד להציב להם גבולות; 15 דרכים לשימוש בקופסת קרטון בכיתה; תחפושות עשה זאת בעצמך שבטוח ינצחו את כל השאר.
כל הלחץ הזה גורם לנו לרצות להיות סופרמנים ולא לטעות, אבל זה לא אפשרי. כשמדובר בסיוע להתפתחות ילדינו מבחינה קוגניטיבית – אנחנו לא צריכים להיות ההורה או המחנך המושלם. צריך להקצות זמן לפעילויות משותפות ולדעת שלא הכול יוביל מיידית לתוצאות, או שלא כל דבר יהיה מושלם.
רובנו שיחקנו כאשר היינו ילדים, אבל כמבוגרים המשחק לא תמיד נשאר מוטמע אצלנו בצורה אינטואיטיבית. כמו כל כישור אחר שלא משתמשים בו, יש נטייה לשכוח ולאבד אותו עם הזמן.
צריך לוותר על הציפייה להצליח כבר בפעם הראשונה. כי אם נוותר על משחק משותף עם ילדינו, תהיינה לכך השלכות משמעותיות על התפתחות מוחם בהווה ובעתיד.